ברית מילה – ד

שאלה. כבר הזכרנו שמצות המילה מוטלת על האב, והשאלה נשאלת, מה יעשה האב אם אינו יודע למול?

תשובה. אב שאינו יודע למול, ימנה את המוהל שליח, ויאמר למוהל קודם המילה: "הריני ממנה אותך שליח למול את בני", כי הלכה היא "שלוחו של אדם כמותו", ויחשב לו כאילו מל אותו בעצמו. אבל אם יודע האב למול, ודאי שהמצוה מוטלת עליו יותר מאשר על ידי מוהל אחר, וכבר אמרו רבותינו ז"ל במסכת קידושין (דף מא ע"א): "מצוה בו יותר מבשלוחו".

ההלכה נכתבה ע"י עדיאל יזדי, מוהל מוסמך ע"י הרבנות הראשית לישראל – רישיון משרד הבריאות מספר 758.

ברית מילה – ג

שאלה. אם האב אינו יכול למול את בנו, כגון שנפטר, או שהוא חולה, או שוהה בחו"ל, כיצד יש לנהוג?

תשובה. אם האב אינו יכול למול את בנו מכל סיבה שהיא, מצוה זו מוטלת על בית הדין או על הרב המקומי לדאוג למול תינוק זה, שנאמר: "וערל זכר אשר לא ימול ונכרתה".
וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות: וכל מי שיראה זה הילוד הערל ולא ימול אותו, עובר על מצות עשה עד שימול אותו כאילו היה בנו, וכשיגדל הילד ויגיע לזמן חיוב המצוות [ועדיין לא מל], נפטר כל אדם ממילתו והתחייב הוא למול את עצמו מיד. וכל זמן שלא ימול עצמו עובר בעשה עד שימול, וכשימול אפילו באחרית ימיו אז עשה המצוה וסר ממנו העון. ואם מת והוא ערל, אז יהיה מחוייב כרת הנזכר בתורה.
ואם יש סבא לתינוק זה ואביו נפטר, יש אומרים שהמצוה מוטלת על הסבא, שבני בנים הרי הם כבנים.

ההלכה נכתבה ע"י עדיאל יזדי, מוהל מוסמך ע"י הרבנות הראשית לישראל – רישיון משרד הבריאות מספר 758.

ברית מילה – ב

שאלה. על מי מוטלת מצות ברית מילה?

תשובה. בגמרא מסכת קידושין (דף כט ע"א) מבואר שמצות ברית המילה מוטלת על האבא, שנאמר אצל אברהם (בראשית כא, ד) "וימל אברהם את יצחק בנו כאשר ציוה אותו אלקים". ואמרו חז"ל, גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו, ולא נקרא "תמים" אלא על שם המילה שנאמר (בראשית יז, א): "התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך".
ואמרו חכמינו: בשעה שאב מביא את בנו למולו, קורא הקב"ה לכל המלאכים ואומר להם: הסתכלו איזו אומה יקרה יש לי בארץ, ואז מופיע אליהו הנביא וטס בעולם בארבע טיסות ונמצא במקום הברית.

ההלכה נכתבה ע"י עדיאל יזדי, מוהל מוסמך ע"י הרבנות הראשית לישראל – רישיון משרד הבריאות מספר 758.

ברית מילה – א

שאלה. מהי מצות ברית המילה?

תשובה. מצות עשה מן התורה על האב למול את בנו, שנאמר (בראשית כא, ד): "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציוה אותו אלקים".
וגדולה מצוה זו יותר משאר מצוות עשה, משום שיש בה צד עונש כריתות, שאדם שלא מל את עצמו חייב כרת ח"ו.
וכתב הטור (יורה דעה סימן רס): "ומאוסה היא הערלה שנתגנו בה עובדי כוכבים, שנאמר (ירמיה ט, כה): "כי כל הגוים ערלים", וכל המיפר בריתו של אברהם אבינו אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. צא ולמד ממשה רבינו ע"ה שלא נתלה עליה אפילו שעה אחת שאיחר אותה, אלא נענש מיד, אף על פי שהיה בדרך, על כן צריך להזהר בה מאוד.
ועוד כי המילה היא אות ברית חותם בבשרנו, ואינה כשאר מצוות כמו התפילין והציצית שאינן קבועין בגוף, וכאשר יסירם יסיר האות, אבל המילה הוא אות חותם בבשרנו, ומעידה בנו שבחר בנו השם יתברך מכל העמים, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, אשר לדור ודור אנחנו חייבים לעבדו ולספר תהלתו.
גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל". וגדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

ההלכה נכתבה ע"י עדיאל יזדי, מוהל מוסמך ע"י הרבנות הראשית לישראל – רישיון משרד הבריאות מספר 758.

הלכות בשר וחלב – י

שאלה: אם נגעה גבינה בבשר תוך כדי מליחתו, אם מותר לאכלם או ליהנות מהם.

תשובה: "המליח" הרי הוא כרותח, כלומר דבר שהוא מלוח כל צרכו, כגון בשר שמלחו אותו כדת להפליט ממנו את דמו, הרי הוא כרותח באותה שעה, ואם נגעה גבינה בחתיכת הבשר באותה שעה, נאסרו הבשר והגבינה באכילה, לפי שיעור בליעתן זה מזה. ומכל מקום אין המליח כרותח אלא מדרבנן, ואין דינו כבישול ממש, ולכן אין לאסור באופן הזה הבשר והגבינה אלא מדרבנן, באכילה בלבד, אבל בהנאה מותר.

הלכות בשר וחלב – ט

שאלה: הכובש בשר בחלב, אם מותר לאכלם או ליהנות מהם.

תשובה: ה"כבוש" הרי הוא כמבושל, ומכל מקום אינו כמבושל ממש, ואין איסורו אלא מדרבנן, ולכן בשר שנכבש בתוך חלב במשך עשרים וארבע שעות, אף על פי שאסור לאכול את הבשר או את החלב, משום שהכבוש הרי הוא כמבושל, והוא נותן טעם במה שנכבש בתוכו, מכל מקום מותר למכור את התערובת לגוי, או ליתנה לפני כלבו, כיון שהיא מותרת בהנאה.

הלכות בשר וחלב – ח

שאלה: מי שטעה ובישל חלב בקדרה בשרית, או להיפך, מה דין התבשיל והקדרה.

תשובה: מי שטעה ובישל חלב בקדירה בשרית, צריך לשער בחלב הנמצא בקדרה שיש בו פי ששים כנגד הקדירה עצמה, כי אם יש בחלב פי ששים כנגד הקדרה, אנו תולים לומר שטעם הבשר הבלוע בקדרה שנפלט לחלב מתבטל בחלב. במה דברים אמורים, כשבישל החלב בתוך עשרים וארבע שעות מבישול הבשר בקדירה, שאז הטעם הבלוע בקדירה מהבשר נותן טעם לשבח בתבשיל, ואוסר אותו אם אין ששים כנגדו, אבל אם עברו עשרים וארבע שעות מבישול הבשר בקדירה, וטעה ובישל בה חלב, התבשיל מותר באכילה, לפי שהטעם הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל, ונותן טעם לפגם מותר. אבל הקדירה עצמה צריכה הכשר כדת, כלומר שיגעילנה בדוד מים רותחים. והוא הדין בכל זה להיפך, אם בישל בשר בקדירה חלבית.
ויש לבאר, שכל עוד היה הבשר חם חום שהיד סולדת בו (כארבעים מעלות צלסיוז) בקדירה, אין להחשיב זמן זה בכלל העשרים וארבע שעות, שמכיון שעדיין הוא חם בחום שהיד סולדת בו, הרי זה מבליע ומפליט בקדירה. ורק משעה שנצטנן הבשר קצת עד שאין היד סולדת בו, מונין המעת לעת מאותה שעה, שכל שאין הקדירה בת יומה מתשמיש חם שהיד סולדת בו, אף על פי שהיא עדיין בת יומה משעה שהורק ממנה הבשר כשהוא צונן, נחשבת כאינה בת יומה, כיון שהבשר היה כבר צונן ואינו מבליע לקדירה כלל.

הלכות בשר וחלב – ז

שאלה: בשר בחלב שנתערבו בצונן ולא נתבשלו יחד, אם מותר ליהנות מהם.

תשובה: לא אסרה תורה ליהנות מבשר וחלב אלא דוקא כשבישל אותם יחד, שכן למדנו ממה שהוציאה התורה איסור "הנאה" מבשר בחלב בלשון "בישול", לומר לך שאינו אסור מן התורה בהנאה אלא בדרך בישול, אבל אם נתערבו זה בזה בצונן, ולא נתבשלו יחד, אף על פי שאסור לאכלם מגזירת חכמים, לא אסרו אותם חכמים אלא באכילה ולא בהנאה.

הלכות בשר וחלב – ו

שאלה: מהו איסור "הנאה" מבשר בחלב.

תשובה: כבר הזכרנו בהלכות הקודמות שהתורה אסרה "ליהנות" מבשר וחלב שנתבשלו ביחד. וניתן דוגמא לזה, כגון בשר שנתבשל בחלב ואפילו בשוגג, ואין בחלב פי ששים כנגד הבשר, הרי זה נאסר בהנאה, ואסור ליתנו במתנה לגוי, ואפילו אינו מכירו כלל, וכל שכן שאסור למוכרו לגוי, שנהנה מהמעות שקיבל בעד הבשר וחלב. וכן אסור ליתנו לפני הכלב, ואפילו כלב של הפקר, שאין לו הנאה ממנו. וכן אסור להשליכו לים, שהדגים יאכלוהו. אלא ישליך את התבשיל בבית הכסא, וזו היא קבורתו.

הלכות בשר וחלב – ה

שאלה: אם מותר להשתמש במדיח כלים חשמלי לצורך נקוי כלי בשר וכלי חלב "ביחד".

תשובה: יש אומרים שמותר להשתמש במדיח כלים לכלים שהשתמש בהם בשר ולכלים שהשתמש בהם חלב, ואפילו ביחד, וטעמם על פי מה שפסק מרן בשלחן ערוך יורה (סימן צה סעיף ד): "יראה לי שאם נתנו אפר במים חמים שביורה חולבת קודם שהניחו קדרות הבשר בתוכה, אף על פי שהשומן דבוק בהן, מותר, שעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם". ולפי זה אף במדיח כלים, הואיל והמים החמים הזורמים מן המכונה על גבי הכלים, מעורב בהם סבון ושאר חומרי ניקוי חריפים, ונותנים טעם לפגם, מותר להדיח בהם כלי בשר עם כלי חלב, הואיל והלכה רווחת שנותן טעם לפגם מותר. אמנם יש אומרים שאין להתיר להדיח כלי בשר עם כלי חלב ביחד, מכמה טעמים שאין המקום כאן לפורטם.
ולהלכה למעשה נראה, שמעיקר הדין מותר להשתמש במדיח כלים לכלי בשר וכלי חלב, ואפילו ביחד, ומהיות טוב אם אפשר לו יש להדיח כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד בזה אחר זה.
ומכל מקום יש לבאר, שכל ההיתר בזה הוא דוקא באופן שאין שם חתיכות של מאכל גדולות, כי אם יש שם חתיכות גדולות, יש לחשוש שאין כל החתיכה נפגמת מהסבון שנכנס אל המדיח כלים, ואותה חתיכה חוזרת ואוסרת את כלי החלב הנמצאים שם.

הלכות בשר וחלב – ד

שאלה: אם מותר לבשל מוצר חלבי לצורך בדיקה אם יש בו שומן מן החי וכדומה?

תשובה: אדם שעובד במעבדה כימית, מותר לו לבדוק על ידי בישול באש במעבדה שלו, חמאה או שוקולד תוצרת חוץ לארץ, אם יש בהם תערובת שומן מן החי בחלב, ואין לחשוש שאולי הוא מבשל באותה העת בשר בחלב, מפני שאף אם יש תערובת כזאת, היא כבר מבושלת יפה ביחד קודם לכן, ואין בישול אחר בישול, ועוד שהוא אינו מתכוין לבשל בשר בחלב, רק לבדוק המרכיבים הנמצאים באותו מוצר, וספק הוא אם ישנה תערובת כזאת, או לא, וכלל גדול בידינו שכל שאינו מתכוין למלאכת האיסור, וספק אם יש שם איסור, מותר.

הלכות בשר וחלב – ג

שאלה: האם אסור לבשל בשר בחלב גם כשאין בכוונתו לאכול מהתבשיל?

תשובה: בהלכות הקודמות נתבאר שאסור לבשל בשר בחלב, ואפילו אין בכוונתו לאכול ממנו, אלא עצם בישול בשר בחלב אסור. וניתן דוגמא לזה, כגון שהציעו לו משרה להיות טבח בבית מלון או שגרירות של גוים, ומבשלים שם בשר בחלב, כגון מרק בשר עם חמאה, שאסור לו לקבל משרה זו, כי בעצם הבישול של הבשר עם החלב הוא עובר בלאו מן התורה. והלכה פסוקה היא שחייב אדם להוציא כל ממונו ולא יעבור על לאו אחד מן התורה, (מה שאין כן במצות עשה שאינו חייב להוציא אלא עד חומש מממונו על מנת לקיימה), וכל שכן שלא יעבור על לאו מן התורה למטרת ריוח.
מסופר על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, שדרכו היתה כשהיה נפנה בבית הכבוד, לקחת עמו ספר טבע וכיוצא ולקרוא בו, כחס על זמנו. פעם אחת עמד הרב על דברי הכתוב שהסמיך מצות בכורים לאיסור בשר בחלב, וכמו שנאמר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ומה ענין מצות בכורים לאיסור בשר בחלב. ולא מצא תירוץ לקושיתו. והנה פעם אחת בהיותו בבית הכסא ראה באחד מספרי הטבע, כי הרוצה להקדים את הבשלת הפירות באילן, ישקה אותו בבשר שנתבשל עם חלב, ועל ידי זה יבשילו הפירות במהירות. ומיד עלה ברעיונו לפרש דברי הכתוב הנ"ל, שבא לומר, שאף אם ירצה האדם לבשל בשר בחלב על מנת להשקות בו את האילן, כדי שיבשילו פירותיו מהר, ויוכל להביא ממנו בכורים, אסור לעשות כן. ומספרים שבשעה שאמרו חידוש זה בפני אחד האדמורי"ם, אמר על זה, כי הוא חידוש יפה, אך עולה ממנו ריח של בית הכבוד…

הלכות בשר וחלב – ב

שאלה: האם איסור בשר בחלב הוא דוקא ב"גדי", ואם הוא דוקא בחלב "אמו"?

תשובה: מה שאמרה התורה לא תבשל "גדי" בחלב אמו, לאו דוקא גדי, אלא הוא הדין לכל בשר "בהמה" שאסור לבשלו בחלב, וכן לאכלם, ואסור ליהנות מהם. כי לשון "גדי" כולל כל מיני בשר בהמה, לבד ממקום שפירשה התורה בפירוש אחרת, כגון מה שאמרה (בראשית לח יז) "אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן", משמע שדוקא שם שפירטה התורה "גדי עזים" אין הכוונה לכל בהמה, אבל במקום שסתמה התורה דבריה לומר "גדי" הוא כולל כל מיני בהמה. וכן מה שאמרה תורה בחלב "אמו", לאו דוקא חלב אמו, אלא הוא הדין לכל חלב בהמה שאסור לבשלו עם בשר, וכן לאכלם, וליהנות מהם.

איסור בשר וחלב

שאלה: מהו מקור הדין של איסור "בשר וחלב", ומהו טעם האיסור?

תשובה: נאמר בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו", ונזכר איסור זה בתורה שלש פעמים. (שמות כג יט, שם לד כו, דברים יד כא). ודרשו רבותינו ז"ל (חולין קטו:) את שלשת הפסוקים, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול. והוציאה התורה את איסור אכילת בשר בחלב ואת איסור הנאת בשר בחלב, בלשון "בישול", לומר לך שאין בשר בחלב אסור מן התורה באכילה ובהנאה אלא כשהוא דרך בישול, אבל מדרבנן אסור בכל ענין באכילה. ופרטי הדינים בזה יבוארו בהלכות הבאות.
וכתב מרן רבינו יוסף קארו בספרו כסף משנה על היד החזקה (בפרק א מהלכות טומאת מת הלכה ב), שהטעם שאסרה תורה לבשל בשר בחלב, כדי שלא יבוא לאכול ממנו. ומדבריו מתבאר שמצינו שהתורה אסרה דברים מסויימים מטעם גזירה שמא יכשל בדבר אחר. ובאמת שכיוצא בזה מצינו להרמב"ם בספרו היד החזקה (סוף הלכות דעות) שכתב, שהטעם שהקפידה תורה על איסור נטירה, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכר מה עשה לו חבירו, שמא יבא לנקום, לפיכך הקפידה תורה על הנטירה, עד שימחה העון מלבו ולא יזכרנו כלל. וכיוצא בזה כתב הרשב"ם במסכת בבא בתרא (דף פט:) בד"ה שישהה, שהטעם שאסרה התורה להשהות משקולת או מאזנים חסירים או יתירים בתוך ביתו, גזרה שמא ימדוד בהם ונמצא גוזל את חבירו. והר"ן (ריש מסכת פסחים) כתב, שהטעם שאסרה תורה חמץ בבל יראה ובל ימצא, שמא יבוא לאכול ממנו, וחמור איסור אכילת חמץ שהוא בעונש כרת ח"ו. עיין שם. נמצא שיש לנו כמה דוגמאות שאסרה תורה דברים מסויימים משום גזירה שלא יכשל בדבר אחר

פרשת שבוע – לך לך

" ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך " .

בזוהר הקדוש דף קכ"ב רשום שבעצם אפשר לפרש את הפסוק הנ"ל כאילו נאמר לנשמה בתהליך
בו היא מגיעה לעולם הזה.
"ויאמר ה' " – אל הנשמה שתחת כסא הכבוד (מקום מחצב הנשמות ) .
"לך לך מארצך" – הגיע זמנך שתרדי לעולם השפל ותכנסי לגוף הראוי לך .
" וממולדתך " – תחת כנפי השכינה.
" ומבית אביך " – תחת כסא הכבוד .
"אל הארץ " – דהיינו הגוף .
" אשר אראך " – אשר ראוי לך – בכדי שתקיימי מצוות עשה ולא תעשה
בכדי שאעשך לגוי גדול , כלומר ע"י המצוות שהאדם מקיים בעולם הזה נבראים מלאכים קדושים וכך הוא נעשה לגוי
גדול.

את אותו פסוק אפשר לפרש  כאילו נאמר לנשמה בתהליך יציאתה מן העולם הזה :

"לך לך מארצך " צאי לך נשמה מן העולם הזה.
" ממולדתך ומבית אביך " -עזבי הכל את מקום מגוריך ואת הוריך וכו' .
" אל הארץ אשר אראך " – לאותו מקום שזכית כפי מעשיך . 

 ( אהבת חיים )

וברוח זו נזכיר את המשנה באבות בפרק ד' :

הוא היה אומר :
הילודים למות והמתים להחיות והחיים לדון לידע להודיעה ולהודע
שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא הוא המבין
הוא הדין הוא העד הוא בעל דין והוא עתיד לדון
ברוך הוא שאין לפניו
לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחד שהכל שלו
ודע שהכל לפי החשבון
ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך
שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי
ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד לתן דין וחשבון
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא .

על הסיפא ( הסוף ) של משנה זו שואל הגר"א את השאלה הבאה :
אם האדם בעל כרחו נוצר , חי ומת זאת אומרת שאין לו שליטה על כך ולכן ,מדוע בעל כרחו הוא יתן
דין וחשבון על כך ?  יכול להיות שאם היו שואלים אותו לפני כל התהליך הוא היה מסרב להגיע לזה העולם.

משל למלך שיום אחד החליט למנות את אחד משריו להיות האחראי על ספר החשבונות של הממלכה.
ואותו השר אומר למלכו שהוא אינו מבין בעניינים הללו ואין לו ניסיון, כישרון או ידע כל שהוא בניהול ספרי חשבונות.
ובסופו של דבר בעל כרחו הוא ממונה לתפקיד.
בסוף השנה כשמגיע המלך לבדוק את ספריו הוא מוצא את ספר החשבונות בכאוס מוחלט, כלום לא במקום וכל החשבונות מבולגנים. דבר שדורש המון זמן ועבודה לתקן אותו.
האם למלך ישנה זכות לדון או להעניש את השר שלו על עבודתו הרשלנית ?
בוודאי שלו , הרי השר בכלל לא רצה את התפקיד !

עונה הגר"א שהתשובה לשאלה הזאת טמונה בגוף המשנה :
 רשום במשנה : " ועל כרחך אתה מת " .
אומר הגר"א שאם בעל כרחך אתה מת – משמע שלא רצית למות ( ובאמת מי מאיתנו רוצה למות ? ולא בגלל השפעות סביבתיות אלא מעצם קיומו ).  ואם כן גילית דעתך שאתה רצית בכל הקטעים הראשונים של התהליך ( היווצרות , ילודה, חיות ) . ומשום כך אתה בעל כרחך תתן דין חשבון . גילית דעתך שאתה חפץ בחיים ( ע"י זה שאתה אוכל, שותה, הולך לרופא כשצריך,לומד, עובד, מקדם את עצמך בחיים, מקים משפחה, ילדים, מבלה וכו' )  ולכן תתן דין וחשבון על כך !

ננסה להדגים את התשובה על דרך המשל הקודם :
נדמיין לעצמנו שלאחר כמה חודשים מהרגע שבו נתמנה השר בעל כרחו לניהול ספר החשבונות מגיע המלך למשרד החשבונות .פונה המלך אל השר ושואל אותו אם הוא רוצה לעזוב את התפקיד . לתדהמתו הרבה של המלך השר משיב בשלילה ואומר שהוא חפץ בתפקיד וברצונו להמשיך לטפל בספר החשבונות של הממלכה .

עכשיו תענו לי אתם : האם יהיה רשאי המלך בסוף השנה לבדוק את ספר החשבונות ולפצות/להעניש את השר בהתאם ?  

(מעשי אבות )

המשך שבוע טוב , וזנכה אנחנו וכל עם ישראל לגאולה וישועה במהרה בימינו , אמן !  
 

מוסר – היום האחרון

כל הפוסט הבא הוא ציטוט מספר הישר לרבי זרחיה מיוני :

" לבי לבי , הלא ידעת כי לא נבראתי כי אם לשוב לעפר. מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך ?
הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר , וכמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה ימיך חרוצים וחייך קצוצים.
וכל אשר יעבור עליך, יום או לילה, תחסר חלק מחלקי חייך . ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלי אבר.
ומדוע לא זכרתני ? עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת ? ועל מי בטחת כי מרדת ? ומדוע אתה נמהר, ולא תעבור אל לבך יום המר.
יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך לחכיך, יום ישאוך , על כתף יסבולך , ועל ארץ תחתית ישליכוך , ועל כל מעשה יחשבוך. וכאבק תדכה ואשך לא תכבה. יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח, ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה'. שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך ? הלא אז תראה פרי מעלליך, ותמצא גמולך. ואילו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון היה לך לשמוח במותך , אך תלך למר ממות, ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות .
שם תיפול עליך אימה ותכסך כלימה , ולבושך גוש רימה . ויזורה על גופך גופרית , לבלתי השאיר לך שריד. הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום. יום תמרור בבכיה תאניה ואניה. יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה. יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר.
יום יחרה אף האל וקנאתו ונתכה כאש חמתו. יום ירבו המעצבים והמכאובים. יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו. יום תצא הנשמה , וישאר הגוף ככלי מלא בושה וכלימה. מושלך כאבן דומם.
ואתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה ? או מי יהיה עליך סתרה ? הלא אז תאמר אוי לי , מה עשיתי ? מדוע דבר ה' בזיתי ? ואחרי שרירות ליבי פניתי. ובמה אתכסה? כי ערום אנוכי.
התקושש והתבושש והכלם מחטאותיך . ותן תורה לאלוהיך. בעוד נפשך בגופך, ובטרם יחשכו ככבי נשפך, שוב יום אחד לפני מיתתך.
החזק במוסר אל תרף נצרה , כי היא חייך . "

שבת שלום .

מעשיות בנושא צדקה

במסכת בבא בתרא דף י' עמוד א' מובא מעשה עם טורנוסרופוס הרשע ששאל את ר' עקיבא שאם האלוקים שלכם אוהב עניים – אז מדוע אין הוא מפרנס אותם ? השיב לו ר' עקיבא : משום שבזכות הצדקה , שאנו נותנים להם נינצל מדינה של גהנם כמו שנאמר : "וצדקה תציל ממות" – הכוונה לדין גהנם .

אמר לו טורנוסרופוס : אדרבא : הצדקה תכניס אתכם עוד יותר לגהנם. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו, אסרו בבית האסורים וציווה שלא יתנו אוכל ומשקה לאותו אדם. לפתע הגיע אדם אחד והחל להאכיל את אותו הענוש , האם המלך לא יכעס על כך ? והרי היהודים נקראים עבדים שנאמר : "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא , כה', נה' ) .

ענה לו ר' עקיבא : משל למה הדבר דומה : למלך שכעס על בנו והכניסו לבית האסורים וציווה לא לתת לו מאכל ומשקה. לפתע בא אדם אחד והחל להאכיל ולהשקות את בן המלך, האם המלך לא יודה לו על כך כאשר ישמע זאת ? כי אחרי הכל הוא חס על בנו ואוהבו בכל מצב שהוא . והרי ישראל נקראים בניו של הקב"ה שנאמר : "בנים אתם לה' אלקיכם" ( דברים, יד', א' ). העני הוא הוא בן המלך והאם יש משהו שיותר ישמח את ריבונו של עולם יותר מהצלת בנו ?!

– מסופר שלרבי עקיבא נולדה בת מרחל אשתו ( בתו של כלבא שבוע ) ויום אחד החוזים בכוכבים אמרו לו שביום שבתך תכנס לחופה יכישנה נחש והיא תמות, והיה ר' עקיבא מצטער על כך מאוד.  

באותו היום שנכנסה בתו לחופה נטלה מחט גדולה מזהב שעשויה לתכשיט ונעצה אותה בכותל. בבוקר כשלקחה את המחט חזרה נגרר נחש מת אחריה. אמר לה אביה (ר' עקיבא) : " איזה מצוה עשית שבזכותה ניצלת מנחש זה ? " אמרה לו : " בערב החתונה הגיע עני ועמד על יד פתח האולם אך כל האנשים שהיו שם היו טרודים בסעודת המצוה ואף אחד לא התייחס אליו. אז נטלתי את מנת האוכל שלי ונתתי לו אותה ". אמר לה אביה : "מצוה גדולה עשית". לאחר מכן יצא רבי עקיבא ודרש " וצדקה תציל ממות " (משלי , י ', ב' ) – ולא רק שצדקה תציל ממיתה משונה אלא אפילו מהמיתה עצמה . ( מסכת שבת ,דף קנו' , עמוד א' ) . -( נלקח מהספר "מעשי אבות" על מסכת אבות שכתב הרב דוד חדד שליט"א  ).

פרשת שבוע – בראשית

בעז"ה בחג שמיני עצרת הקרוב נסיים לקרוא את התורה כשנקרא את פרשת "וזאת הברכה" 
ונתחיל אותה שוב מחדש כשיקרא חתן "בראשית" את פרשת "בראשית" .

כידוע הפרשה הראשונה בתורה היא פרשת בראשית המספרת את סיפור הבריאה ע"י הקב"ה בתחילתה
ולאחר מכן היא ממשיכה לספר לנו על אדם הראשון, חטא האדם הראשון, קין והבל וכו'.

בספר "פתוחי חותם" של ר' יעקב אבוחיצרא זצ"ל בפרשה זו הוא רושם שלפני בריאת העולם כל האותיות עברו לפני הקב"ה למפרע (הכוונה שהן עברו מהסוף להתחלה- ת' , ש' , ר' וכו' ) וכל אחת מהן ביקשה שהקב"ה יתחיל בה את הבריאה. לכל האותיות הקב"ה סירב אך כשהגיעה לפניו האות ב' וביקשה זאת הקב"ה הסכים ( והיא האות הראשונה בתורה ובה נפתחת הבריאה : "בראשית" , ב'-ראשית, אפשר להבין גם כ- ב' היא הראשית ).   

לאחר מכן עברה לפני הקב"ה האות א' ולא ביקשה את הבקשה. שאלה הקב"ה מדוע היא לא מבקשת ? ענתה לו האות א' שיש לה שתי סיבות. האחת שהקב"ה סירב לרוב האותיות ולכן לא תבקש גם היא והסיבה השנייה היא שהקב"ה כבר בחר להתחיל את הבריאה באות ב' והוא לא ישנה את בחירתו כ בחירתו היא בהכרח המתאימה.

הקב"ה שראה את הענווה שלה האות א' נתן לה על כך שכר מאוד גדול. אמר לה הקב"ה לאות א' : משום שהתנהגת כך אתן לך להיות האות הכי חשובה. אעשה זאת ע"י שאת שמי אתחיל בך : "אלוקים" ,  שהתורה נקראת גם אור ( "כי נר מצוה ותורה אור… " ) ואור מתחיל ב-א' , עוד אמר לה הקב"ה שהוא יתחיל בה את נתינת התורה לעם ישראל : "אנוכי ה' " – שזה גם כן מתחיל בא' וכידוע שבלי התורה שבנ"י קיבלו אותה במעמד הר סיני היה הקב"ה חוזר ומחריב את העולם כי כל קיום העולם הזה הוא ע"י לימוד התורה הקדושה (כל העולם מהבריאה היה תלוי עד ליום השישי ,ו' בסיון שהוא יום קבלת התורה). יוצא מכאן שלולא האות א' (תורה, שם ה' וכו' ) לעולם עצמו אין קיום וכך הפכה הקב"ה לאות שיותר חשובה אפילו מה-ב' כי מה שווה הב' (תחילת העולם) ללא ה-א' (שתקיים את העולם ובלעדיה הוא יחזור לתוהו ובוהו ).

ונסיים במשפט הידוע מאגרת הרמב"ן : "…לכן תשפיל עצמך , וינשאך המקום " .

שבוע טוב ומועדים לשמחה .
 

עונשו של אדם הראשון

ברצוני לכתוב כאן את מה שרשם הרמב"ם ( ר' משה בן מימון ) בספרו "מורה נבוכים", חלק ראשון, פרק ב' .

רושם הרמב"ם שאדם אחד הקשה עליו את הקושיה הבאה : מפשוטו של מקרא נראה שהכוונה הייתה שהאדם יהיה כשאר בעלי החיים ללא שכל וללא מחשבה ולא יבחין בין טוב לרע. וכאשר הוא המרה את פי האל (חטא האדם הראשון,חווה והנחש) גרם לו החטא להבחין בין הטוב והרע ולקבל את השלמות הכי גדולה שיש לאדם כביכול, איך זה ייתכן שהעונש הוא בעצם שכר ?

עונה הרמב"ם : "בדוק בישוב הדעת והתבונן" – הרי אין הדבר כמו שחשבת ברעיון שצץ בראשונה אלא כך :
השכל, שאותו השפיע הקב"ה על האדם והיא שלמותו האחרונה היה לאדם קודם החטא. ולכן נאמר עליו שהוא ב"צלם אלוקים ודמותו" (ראה פרק א' שם). ולכן גם פנה אליו הקב"ה בדיבור וציווה עליו לא לאכול מעץ הדעת ולאכול מהאחרים ואת החיות האחרות לא ציווה כי אין להם שכל. והשכל של האדם לפני החטא היה שלם וגמור.

לפני החטא האדם היה במצבו השלם והגמור ולכן נאמר על אודותיו : "ותחסרהו מעט מאלוהים" (תהילים ח, ו' ), הוא לא עסק בטוב ורע ( המפורסמות ) הוא לא השיג אפילו את המפורסם שבמפורסמות – חשיפת הערוה, דבר זה לא היה מגונה בעיניו. האדם הראשון לפני החטא היה במצב של אמת ושקר (נכון או לא נכון ). אך לאחר שהמרה את פי האל ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים , כפי שאמר : "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" ( בראשית ג', ו' ) , נענש בכך שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית של אמת ושקר והוא התחיל להבחין ולעסוק בדעות ולא באמת ובשקר. האדם נשתקע בציון הדברים כמגונים או כ-יפים. אותה שעה ידע את ערכו של מה שאבד לו ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיע , לכן נאמר : "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" (בראשית ג' ,ה' ) ולא נאמר : "יודעי שקר ואמת" או "משיגי שקר ואמת" .

לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, יש רק שקר ואמת !

"לכן גם נאמר " ותפקחנה עיני שנייהם וידעו כי ערומים הם" (בראשית ג', ז') נאמר "וידעו" ולא "ויראו" כי הם ראו גם לפני זה ,אבל עכשיו דרגתם ירדה והם החלו לראות טוב ורע והאמת והשקר נעלם מהם. 

גם רואים פה איך הקב"ה העניש את האדם הראשון מידה כנגד מידה שכן הותר לאדם ליהנות מן המנוחה ,השלוה והמעדנים וכאשר נתאווה והלך אחר הנאותיו ודמיונתיו, כמו שנאמר ואכל מה שנאסר עליו לאכלו , מנע אותו הקב"ה מן הכל עד שנאלץ לאכול את הפחותים שבמאכלים, אשר קודם לכן לא היו לו למזון כלל וגם זה לאחר עמל ויגיעה : "בזעת אפך תאכל לחם" ,"וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבוד את האדמה " וכו'. האדם השווה לבהמות במזונותיו וברוב מצביו, כמו שאמר : "ואכלת את עשב השדה" .

"השבח לבעל הרצון אשר תכליתו וחכמתו לא יושגו" .

מתוך פירושו של מיכאל שוורץ ל"מורה נבוכים" וגם עם קצת הסברים שלי ולכן אין לראות במאמר זה כאילו כתבו הרמב"ם ואם ימצאו טעויות בו כמובן שזה טעות שלי (הכותב של הפוסט) ולא של הנ"ל חלילה .  

חיי עולם הבא

מעשה ביהודי סוחר שנסע בעגלה לפרנסתו, ובהיותו בדרך, השמים התקדרו בעבים, וירד שלג כבד, והאיש התבלבל וטעה בדרך, כי המסלה כוסתה בשלג, ולא הצליח למצוא פתרון עד שעה מאוחרת בלילה.
הרגיש היהודי בעצמו שהוא הולך וקופא, החליט לעזוב את העגלה, והלך וצעד ברגל במשך שעה, עד ראותו אור נוצץ, והגיע לשם כל עוד נפשו בו. בית זה היה ביתו של הרב שישב ולמד, והאח בוערת לפניו.
כשדפק היהודי על דלתותיו, מיהר הרב לקום, הסיר מעליו את הבגדים הרטובים מן הגשמים והשלג, ונתן לו בגדים חמים, ומשקה חם, והשיב את רוחו, והגיש לפניו ארוחת ערב, וישכב וירדם מרוב עמל ותלאה.
בקומו בבוקר, שאל היהודי את הרב, אדוני הרב, אתה רואה כמה צער יש לי וכמה קשה לי להביא פרנסה הבייתה, מה עם העולם הבא שלי, לפחות האם יש לי עולם הבא? אמר לו הרב, אם העולם הזה שהוא רק כפרוזדור לפני עולם הבא שהוא פלטרין של מלכים ומהות האדם, אפילו אותו אתה משיג בקושי עם כל העמל הרב שאתה משקיע למענו, קל וחומר לעולם הבא, שאם לא יעמול אדם בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת, וכי העולם הבא הפקר הוא? עליך לעמול לקנות תורה ומצות, ואז תקנה לך עולם הבא.
וכמו שאמרו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עולם הבא.

ספר פניני יוסף