2008 נובמבר | שמע ישראל
נובמבר 30

שאלה. מהי מצות ברית המילה?

תשובה. מצות עשה מן התורה על האב למול את בנו, שנאמר (בראשית כא, ד): "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר ציוה אותו אלקים".
וגדולה מצוה זו יותר משאר מצוות עשה, משום שיש בה צד עונש כריתות, שאדם שלא מל את עצמו חייב כרת ח"ו.
וכתב הטור (יורה דעה סימן רס): "ומאוסה היא הערלה שנתגנו בה עובדי כוכבים, שנאמר (ירמיה ט, כה): "כי כל הגוים ערלים", וכל המיפר בריתו של אברהם אבינו אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. צא ולמד ממשה רבינו ע"ה שלא נתלה עליה אפילו שעה אחת שאיחר אותה, אלא נענש מיד, אף על פי שהיה בדרך, על כן צריך להזהר בה מאוד.
ועוד כי המילה היא אות ברית חותם בבשרנו, ואינה כשאר מצוות כמו התפילין והציצית שאינן קבועין בגוף, וכאשר יסירם יסיר האות, אבל המילה הוא אות חותם בבשרנו, ומעידה בנו שבחר בנו השם יתברך מכל העמים, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו, אשר לדור ודור אנחנו חייבים לעבדו ולספר תהלתו.
גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל". וגדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

ההלכה נכתבה ע"י עדיאל יזדי, מוהל מוסמך ע"י הרבנות הראשית לישראל – רישיון משרד הבריאות מספר 758.

נובמבר 28

שאלה: אם נגעה גבינה בבשר תוך כדי מליחתו, אם מותר לאכלם או ליהנות מהם.

תשובה: "המליח" הרי הוא כרותח, כלומר דבר שהוא מלוח כל צרכו, כגון בשר שמלחו אותו כדת להפליט ממנו את דמו, הרי הוא כרותח באותה שעה, ואם נגעה גבינה בחתיכת הבשר באותה שעה, נאסרו הבשר והגבינה באכילה, לפי שיעור בליעתן זה מזה. ומכל מקום אין המליח כרותח אלא מדרבנן, ואין דינו כבישול ממש, ולכן אין לאסור באופן הזה הבשר והגבינה אלא מדרבנן, באכילה בלבד, אבל בהנאה מותר.

נובמבר 27

שאלה: הכובש בשר בחלב, אם מותר לאכלם או ליהנות מהם.

תשובה: ה"כבוש" הרי הוא כמבושל, ומכל מקום אינו כמבושל ממש, ואין איסורו אלא מדרבנן, ולכן בשר שנכבש בתוך חלב במשך עשרים וארבע שעות, אף על פי שאסור לאכול את הבשר או את החלב, משום שהכבוש הרי הוא כמבושל, והוא נותן טעם במה שנכבש בתוכו, מכל מקום מותר למכור את התערובת לגוי, או ליתנה לפני כלבו, כיון שהיא מותרת בהנאה.

נובמבר 26

שאלה: מי שטעה ובישל חלב בקדרה בשרית, או להיפך, מה דין התבשיל והקדרה.

תשובה: מי שטעה ובישל חלב בקדירה בשרית, צריך לשער בחלב הנמצא בקדרה שיש בו פי ששים כנגד הקדירה עצמה, כי אם יש בחלב פי ששים כנגד הקדרה, אנו תולים לומר שטעם הבשר הבלוע בקדרה שנפלט לחלב מתבטל בחלב. במה דברים אמורים, כשבישל החלב בתוך עשרים וארבע שעות מבישול הבשר בקדירה, שאז הטעם הבלוע בקדירה מהבשר נותן טעם לשבח בתבשיל, ואוסר אותו אם אין ששים כנגדו, אבל אם עברו עשרים וארבע שעות מבישול הבשר בקדירה, וטעה ובישל בה חלב, התבשיל מותר באכילה, לפי שהטעם הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם בתבשיל, ונותן טעם לפגם מותר. אבל הקדירה עצמה צריכה הכשר כדת, כלומר שיגעילנה בדוד מים רותחים. והוא הדין בכל זה להיפך, אם בישל בשר בקדירה חלבית.
ויש לבאר, שכל עוד היה הבשר חם חום שהיד סולדת בו (כארבעים מעלות צלסיוז) בקדירה, אין להחשיב זמן זה בכלל העשרים וארבע שעות, שמכיון שעדיין הוא חם בחום שהיד סולדת בו, הרי זה מבליע ומפליט בקדירה. ורק משעה שנצטנן הבשר קצת עד שאין היד סולדת בו, מונין המעת לעת מאותה שעה, שכל שאין הקדירה בת יומה מתשמיש חם שהיד סולדת בו, אף על פי שהיא עדיין בת יומה משעה שהורק ממנה הבשר כשהוא צונן, נחשבת כאינה בת יומה, כיון שהבשר היה כבר צונן ואינו מבליע לקדירה כלל.

נובמבר 25

שאלה: בשר בחלב שנתערבו בצונן ולא נתבשלו יחד, אם מותר ליהנות מהם.

תשובה: לא אסרה תורה ליהנות מבשר וחלב אלא דוקא כשבישל אותם יחד, שכן למדנו ממה שהוציאה התורה איסור "הנאה" מבשר בחלב בלשון "בישול", לומר לך שאינו אסור מן התורה בהנאה אלא בדרך בישול, אבל אם נתערבו זה בזה בצונן, ולא נתבשלו יחד, אף על פי שאסור לאכלם מגזירת חכמים, לא אסרו אותם חכמים אלא באכילה ולא בהנאה.

נובמבר 24

שאלה: מהו איסור "הנאה" מבשר בחלב.

תשובה: כבר הזכרנו בהלכות הקודמות שהתורה אסרה "ליהנות" מבשר וחלב שנתבשלו ביחד. וניתן דוגמא לזה, כגון בשר שנתבשל בחלב ואפילו בשוגג, ואין בחלב פי ששים כנגד הבשר, הרי זה נאסר בהנאה, ואסור ליתנו במתנה לגוי, ואפילו אינו מכירו כלל, וכל שכן שאסור למוכרו לגוי, שנהנה מהמעות שקיבל בעד הבשר וחלב. וכן אסור ליתנו לפני הכלב, ואפילו כלב של הפקר, שאין לו הנאה ממנו. וכן אסור להשליכו לים, שהדגים יאכלוהו. אלא ישליך את התבשיל בבית הכסא, וזו היא קבורתו.

נובמבר 23

שאלה: אם מותר להשתמש במדיח כלים חשמלי לצורך נקוי כלי בשר וכלי חלב "ביחד".

תשובה: יש אומרים שמותר להשתמש במדיח כלים לכלים שהשתמש בהם בשר ולכלים שהשתמש בהם חלב, ואפילו ביחד, וטעמם על פי מה שפסק מרן בשלחן ערוך יורה (סימן צה סעיף ד): "יראה לי שאם נתנו אפר במים חמים שביורה חולבת קודם שהניחו קדרות הבשר בתוכה, אף על פי שהשומן דבוק בהן, מותר, שעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם". ולפי זה אף במדיח כלים, הואיל והמים החמים הזורמים מן המכונה על גבי הכלים, מעורב בהם סבון ושאר חומרי ניקוי חריפים, ונותנים טעם לפגם, מותר להדיח בהם כלי בשר עם כלי חלב, הואיל והלכה רווחת שנותן טעם לפגם מותר. אמנם יש אומרים שאין להתיר להדיח כלי בשר עם כלי חלב ביחד, מכמה טעמים שאין המקום כאן לפורטם.
ולהלכה למעשה נראה, שמעיקר הדין מותר להשתמש במדיח כלים לכלי בשר וכלי חלב, ואפילו ביחד, ומהיות טוב אם אפשר לו יש להדיח כלי בשר לחוד וכלי חלב לחוד בזה אחר זה.
ומכל מקום יש לבאר, שכל ההיתר בזה הוא דוקא באופן שאין שם חתיכות של מאכל גדולות, כי אם יש שם חתיכות גדולות, יש לחשוש שאין כל החתיכה נפגמת מהסבון שנכנס אל המדיח כלים, ואותה חתיכה חוזרת ואוסרת את כלי החלב הנמצאים שם.

נובמבר 21

שאלה: אם מותר לבשל מוצר חלבי לצורך בדיקה אם יש בו שומן מן החי וכדומה?

תשובה: אדם שעובד במעבדה כימית, מותר לו לבדוק על ידי בישול באש במעבדה שלו, חמאה או שוקולד תוצרת חוץ לארץ, אם יש בהם תערובת שומן מן החי בחלב, ואין לחשוש שאולי הוא מבשל באותה העת בשר בחלב, מפני שאף אם יש תערובת כזאת, היא כבר מבושלת יפה ביחד קודם לכן, ואין בישול אחר בישול, ועוד שהוא אינו מתכוין לבשל בשר בחלב, רק לבדוק המרכיבים הנמצאים באותו מוצר, וספק הוא אם ישנה תערובת כזאת, או לא, וכלל גדול בידינו שכל שאינו מתכוין למלאכת האיסור, וספק אם יש שם איסור, מותר.

נובמבר 20

שאלה: האם אסור לבשל בשר בחלב גם כשאין בכוונתו לאכול מהתבשיל?

תשובה: בהלכות הקודמות נתבאר שאסור לבשל בשר בחלב, ואפילו אין בכוונתו לאכול ממנו, אלא עצם בישול בשר בחלב אסור. וניתן דוגמא לזה, כגון שהציעו לו משרה להיות טבח בבית מלון או שגרירות של גוים, ומבשלים שם בשר בחלב, כגון מרק בשר עם חמאה, שאסור לו לקבל משרה זו, כי בעצם הבישול של הבשר עם החלב הוא עובר בלאו מן התורה. והלכה פסוקה היא שחייב אדם להוציא כל ממונו ולא יעבור על לאו אחד מן התורה, (מה שאין כן במצות עשה שאינו חייב להוציא אלא עד חומש מממונו על מנת לקיימה), וכל שכן שלא יעבור על לאו מן התורה למטרת ריוח.
מסופר על הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, שדרכו היתה כשהיה נפנה בבית הכבוד, לקחת עמו ספר טבע וכיוצא ולקרוא בו, כחס על זמנו. פעם אחת עמד הרב על דברי הכתוב שהסמיך מצות בכורים לאיסור בשר בחלב, וכמו שנאמר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ומה ענין מצות בכורים לאיסור בשר בחלב. ולא מצא תירוץ לקושיתו. והנה פעם אחת בהיותו בבית הכסא ראה באחד מספרי הטבע, כי הרוצה להקדים את הבשלת הפירות באילן, ישקה אותו בבשר שנתבשל עם חלב, ועל ידי זה יבשילו הפירות במהירות. ומיד עלה ברעיונו לפרש דברי הכתוב הנ"ל, שבא לומר, שאף אם ירצה האדם לבשל בשר בחלב על מנת להשקות בו את האילן, כדי שיבשילו פירותיו מהר, ויוכל להביא ממנו בכורים, אסור לעשות כן. ומספרים שבשעה שאמרו חידוש זה בפני אחד האדמורי"ם, אמר על זה, כי הוא חידוש יפה, אך עולה ממנו ריח של בית הכבוד…

נובמבר 19

שאלה: האם איסור בשר בחלב הוא דוקא ב"גדי", ואם הוא דוקא בחלב "אמו"?

תשובה: מה שאמרה התורה לא תבשל "גדי" בחלב אמו, לאו דוקא גדי, אלא הוא הדין לכל בשר "בהמה" שאסור לבשלו בחלב, וכן לאכלם, ואסור ליהנות מהם. כי לשון "גדי" כולל כל מיני בשר בהמה, לבד ממקום שפירשה התורה בפירוש אחרת, כגון מה שאמרה (בראשית לח יז) "אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן", משמע שדוקא שם שפירטה התורה "גדי עזים" אין הכוונה לכל בהמה, אבל במקום שסתמה התורה דבריה לומר "גדי" הוא כולל כל מיני בהמה. וכן מה שאמרה תורה בחלב "אמו", לאו דוקא חלב אמו, אלא הוא הדין לכל חלב בהמה שאסור לבשלו עם בשר, וכן לאכלם, וליהנות מהם.