2008 ספטמבר | שמע ישראל
ספטמבר 27

" מי האיש החפץ חיים? אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע " (תהילים יד' , יג' ).

מודיע לנו דוד המלך ע"ה בתהילים שהאיש החפץ בחיים (לעולם הבא) ואוהב ימים לראות טוב (בעולם הזה) בוודאי צריך לשמור על לשונו מלדבר לשון הרע, רכילות וכדו' .
-כידוע לשון הרע זהו אחד הנושאים היותר מורכבים מבחינת ריבוי ההלכות שבו ובכלל מבחינת התימרון שאנו צריכים במהלך חיינו לעשות על מנת להימנע מדיבורי לשון הרע או משמיעתם. ולכן לא פוסט זה ולא כל הפוסטים שירשמו באתר על הנושא הנ"ל יקיפו את כולו, ועל מנת להבין את הלכות לשון הרע על בוריים יש לפנות לספרות המתאימה בהלכה ולקבוע שיעור קבוע (מומלץ יומי) ללימוד ההלכות הללו.

הקדמה להלכות לשון הרע :
כאשר אנו מתבוננים בתוצאות דיבורינו, אנו נוכחים לדעת שהם אלו -יותר מכל תכונה אנושית אחרת- המגדירים את אישיותנו.
מה שאנו אומרים והאופן שבו נאמרים דברינו, עונים על השאלה "מי אנו?" אדם נרגז לדוג' יזוהה על פי ביטויי כעס (כמובן שעוד דברים יכולים להעיד על כעס אך הדיבור יותר מכל). מאידך אדם נעים ומתחשב מזוהה על פי דבריו הנעימים והמתחשבים.

על פי המהר"ל, ברא ה' את הלשון כך שהיא תשקף את תפקידה, דהיינו חשיפת העצמיות הנסתרת- מחשבותיו של האדם, רעיונותיו ואישיותו. ולכן היא לרוב אינה נראית אך היא נשמעת. באמצעות המילים הלשון לוקחת את פנימיותו של האדם ומעלה אותם אל פני השטח.
המילים מגלות את צלם האלוקים שבאדם או מאפילות עליו, משפיעות על חיינו בכל התחומים, משפיעות על הערכת האדם על עצמו ועל הערכת הסביבה אליו, המילים הם ראי לנשמת האדם, המילים מעצבות את השקפת עולמם של הילדים שהם כמובן הדור של מחר וכו'.

– חשוב מאוד לדעת שהלשון יכולה להיות חיובית ביותר אך גם הנזק שהיא יכולה לגרום לאדם ולסובבים אותו הוא נוראי אם לא יידע האדם להשתמש בתבונה בכלי הזה.

לטובה- מילים טובות ונעימות מעידות על ענוה, רצון להימנע ממריבות, הכרת צלם האדם שבזולת, טוב ואהבת ישראל, דיבור נכון באופן אוטומטי משפר לחלוטין את חיי האדם והסובבים אותו, דברי עידוד יכולים להפיג יאוש אפילו הקשה ביותר, הפה בשימוש נכון יכול לאפשר לאדם להאציל את הקדושה האלוקית מן השמים לארץ ועוד המון טובות.

לרעה- משום שלכח הדיבור יש כח עצום, כח שעולמות תלויים בו, שימוש לא נכון בו בראש ובראשונה מרחיק את האדם מבוראו משום ששום אב אינו יכול ליצור קשר קרוב ואוהב עם מי שמפגין בוז וזלזול כלפי ילדיו, דיבור לא נכון יכול לגרום לאדם לאבד את מקום עבודתו, להרוס חיי נישואין, ליצור מחלוקות בין ידידים, פגיעה במוניטין ועוד רעות רבות שיכלה הזמן ולא נספיק לכתוב את כולם. מבחינת היהדות לשון הרע זה מה שהחריב את בית המקדש השני (שנאת חינם הנובעת ממילים כמובן), לשון הרע גורם פירוד לעם ישראל, מילים לא נכונות הם גורם לאיבוד זכויות התורה והמצוות של האדם וכו'.

– על פי הנ"ל אפשר להבין שיש ללמוד איך להשתמש בכח הדיבור שלנו ולא להיות כעיוורים באפילה בתחום שהוא אולי הכי משפיע על חיינו מכל הבחינות.

-הלכות שמירת הלשון הן הכוונתיו המעשיות של הקב"ה ( בורא העולם אשר הוא ברא והוא המדריך ) כיצד להשתמש ביכולת המגדירה את מהותנו. הן מורות לנו כיצד להביט על זולתנו, כיצד לדבר אל האחרים ועליהם.

בפוסט זה נציג את ההקדמה לאיסור לשון הרע ולאיסור רכילות :

איסור לשון הרע , הגדרה :
הגדרת לשון הרע היא דיבור בגנותו של אדם או דיבור העלול לגרום נזק לזולת. ( ברור ששניהם יחד גם הם לשון הרע גמור ).
-אם דיבר אדם בגנות חבירו, הרי זה בגדר לשון הרע, אף אם ברור שלא ייגרם נזק על ידי כך לחברו. עצם העיסוק בחסרונותיו של הזולת הוא איסור בפני עצמו.
-סיפור דבר העלול לגרום נזק למישהו – ויהי זה מבחינה כספית, גופנית, נפשית או כל נזק אחר- הוא לשון הרע, גם אם הדברים הנאמרים אינם שליליים.

איסור רכילות, הגדרה :
הפסוק "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא, יט', טז') אוסר את כל אופני לשון הרע, אך המושג "רכיל" מתייחס במיוחד לרכילות שהיא סיפור דברים המרבים שנאה בקרב יהודים. בעוד לשון הרע שיש בו דברי גנאי יכול לגרום למדובר כי יתבזה בעיני אחרים, יכולה הרכילות להזיק ליחסים שבין המדובר לבין אחיו היהודים.
אסור לספר למישהו שפלוני עשה משהו כדי להזיק לו ; דיבר עליו לשון הרע ; אינו מחבב אותו או אינו מעריך אותו, היות ורבים הסיכויים שדברים כאלו יעוררו בלב השומע רגש שלילי כלפי פלוני.

חשוב לציין : שתי ההגדרות הנ"ל הן הגדרות כלליות ומהם נגזרות עוד הלכות רבות בשני הנושאים הללו. כמובן שיש גם היתרים לדיבורים הנ"ל במצבים מסויימים שמוגדרים כתועלת אך גם הם תלויים בתנאים רבים. ושוב נציין כמו שציינו לעיל שמומלץ ביותר להתעמק בנושא הזה ולקבוע שיעורים קבועים לעניין שבלעדיו אף יהודי לא יוכל להתחיל את דרכו בעבודת ה' כמו שצריך ולהגיע לשלמות שלו בעבודת ה'.

הנ"ל נכתב על פי ספר החפץ חיים, השיעור היומי. ( על יסוד ספר חפץ חיים וספר שמירת הלשון של מרן החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצוק"ל ).

שבוע טוב לכל עם ישראל ושנזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.
 

ספטמבר 25

מהות הפרוזבול – בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים.

כתיבת פרוזבול

מהו "פרוזבול"? בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים בין איש לחבירו נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים. (היום מצות שמיטת כספים אינה נוהגת אלא מתקנת חכמים, ואף על פי כן צריך לעשות פרוזבול).
לכל המעוניין בכתיבת פרוזבול קודם סיום שנת השמיטה, ניתן להרשם באתר.
המעוניין ירשום את שמו, ובזה הוא מייפה את כחם של רבני האתר לכתוב לו פרוזבול (ניתן לרשום את שמכם בתגובות).

 האפשרות להרשם לפרוזבול דרך האתר הסתיימה, שנה טובה!

ספטמבר 25

מעשה ברב גדול אחד שנפלו לו תפלין יקרות בירושה מאביו הגדול, חסידים עשירים רצו לקנותם בכסף מלא, והוא למרות מצבו הכלכלי הקשה והדחוק, לא רצה לשמוע ולא חשב על מכירת התפילין.
אשתו הרבנית הפצירה בו שימכור התפלין לצורך פרנסתם, כי היו לו תפלין אחרות להתפלל בהן, אך הוא עמד על דעתו וסירב למוכרן.
שנה אחת לא היו אתרוגים בנמצא, והגיע פרוס חג הסוכות, והנה איש בא ובידו אתרוג יפה ומהודר מאד, ודרש בעדו סכום גדול, אז נאלץ רבי יחיאל מיכל למכור התפלין של אביו, בסכום נכבד, וקנה את האתרוג בשמחה רבה.
כשנודע הדבר לאשתו כעסה עליו מאד ואמרה לו, כשכל המשפחה רעבים ללחם לא הסכמת למכור את התפילין, עתה בשביל אתרוג מכרת את התפלין היקרות? ברוב כעסה לקחה את האתרוג ובחמת זעם נשכה אותו במקום הפיטם, ונפסל.
הרב לא הוציא הגה מפיו, ואפילו סימן של כעס וקפידה לא הראה, רק אמר לפני המקום (הקב"ה), רבונו של עולם, תפלין מהודרות כבר אין לי, ואתרוג כשר גם כן אין לי, הריני מקבל את גזירתך באהבה, לידי כעס לא אבוא, ואת שלום הבית לא אפר.
בליל חג הסוכות נראה אליו אביו הצדיק בחלום, וגילה לו, שהמעשה האחרון שכבש את יצרו ולא הקפיד, עשה רושם כביר בשמים, ומכאן ולהבא יושפע עליו שפע רב בפרנסה טובה, ולא יחסר לו כל טוב.

ספר פניני יוסף

ספטמבר 24

בנוהג שבעולם, אדם שנתבע לדין, דואג לפני כן לעורך דין שייצג אותו לפני השופט, ומשתדל בכל האמצעים האפשריים לזכות את עצמו מלפני זמן המשפט, ואם יהיה עורך הדין ממולח ומתוחכם, יוכל להוציא אותו זכאי בדינו, גם אם בפועל עשה את העבירה המיוחסת לו.
אך כל זה בעולם הזה, אך בבית דין של מעלה, אין משוא פנים ולא מקח שוחד, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ואילולא תורה ומצות ומעשים טובים אין ביכלתו לעמוד בדין.

מעשה בעורך דין ממולח, אשר שמו יצא לפניו בפקחותו ומומחיותו, והנה נזדמן לו לייצג רוצח שיצא דינו בבית המשפט למאסר עולם, וכעת ערער בבית המשפט לערעורים על פסק הדין, נטל עורך הדין את התיק לידיו, ועבר עליו בעיון נמרץ, ולאחר כמה ימים הזמין תאריך בבית המשפט לצורך הגשת הערעור.
בהגיע תאריך הדיון, התחיל עורך הדין להרצות את טענותיו לפני השופטים, בטוב טעם ודעת, במשך כשעתיים תמימות, מקשה על העדים מכאן ומשם, סותר דבריהם מניה וביה, ומוכיח חולשת הראיות. לאחר כשעתיים נתעייפו השופטים, והכריזו על הפסקה של כרבע שעה, לאחר מכן יחזרו לאולם המשפט לשמוע את המשך טענותיו של עורך הדין.

לכשיצאו מן האולם, פנה עורך הדין אל מרשו, ושאל אותו, האם נתרשמת מהטענות והפירכות שהרצתי בפני השופטים? האמן לי – ענה לו הרוצח – שכל כך היית משכנע בדבריך, עד כי אני בעצמי מטיל ספק האם באמת רצחתי את אותו אדם…

כל זה יתכן בעולם הזה, שהשופטים – בשר ודם הם, ויכולים לבא לכלל טעות, אבל בעולם הבא, אין דבר נסתר מעיני כבודו, ומי יוכל לטעון ביום המשפט לא עשיתי דבר פלוני, הרי בשמים יראו לו מעשה העבירה מול פניו, ולא יוכל להכחיש.

מתוך ספר פניני יוסף.

ספטמבר 24

מי שקרא את הפוסט שמדבר על מהות המוסר כנראה כבר יודע שהמוסר ביהדות הוא דבר מאוד חשוב שבלעדיו ההתקדמות במעלות התורה היא כמעט ובלתי אפשרית.

-משום כך החלטנו באתר לרחיב את הדיבור בעניין המוסר ולהביא קטעי מוסר חשובים מהספרים השונים.

את הפוסט הנוכחי נפתח עם הספר הידוע והמפורסם של הרמח"ל – מסילת ישרים ונתעסק עם חובת האדם בעולמו (פרק א').
שמו המלא של הרמח"ל הוא רבי משה חיים לוצאטו וספרו מסילת ישרים הוא אחד מספרי המוסר היותר ידועים שקיימים ונכתוב חלק קטן  מההקדמה לספר : "אמר המחבר : החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פירסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשיכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת…..התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל ליבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. "

ונתחיל בעניין הראשון שנידון בספר והוא באור כלל חובת האדם בעולמו :

באור כלל חובת האדם בעולמו :
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה (השלמה) הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו " .
אומר לנו הרמח"ל שהאדם לפני שהוא מתחיל לפעול בחייו חייב להבין מה היא מטרתו בחיים ולכוון את כל פעולותיו למען המטרה הזאת.
המטרה היא מה שאמרו לנו חז"ל : שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא שנברא לשם כך אך הדרך בכדי להגיע אל מחוז חפצנו הוא העולם הזה.
האמצעים שבעזרתם האדם מגיע אל התכלית לעיל הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. וכמובן שמקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. ולכן האדם הונח קודם כל בעולם הזה. "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

וכשתעמיק עוד בדבר, תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך והוא מה שאמר דוד המלך : "ואני קרבת אלוהים לי טוב" (תהילים, עג', כח'). כי רק זהו הטוב וכל שאר הטוב שאתה יכול לחשוב אליו אינו אלא "הבל ושווא נתעה". ובשביל להגיע לשלמות הזאת על האדם לעמול תחילה במעשים שתולדותם זה הדבקות בבורא והם המצוות.

אך הקב"ה שם את האדם במקום שמרחיק את האדם מהבורא ע"י התאוות החומריות שאם האדם ימשך אחריהן הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. והנה נמצא, שהאדם נמצא ממש בתוך מלחמה. ושכל ענייני העולם הזה (טובים או רעים) הם נסיונות לאדם. אך אם ינצח האדם במלחמה הזאת הוא יהיה האדם השלם ויזכה לידבק בבורא. "וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו- כן ישיגהו וישמח בו".

ממשיך הרמח"ל ואומר שאם נעמיק עוד בעניין נראה שכל העולם נברא לשימוש האדם והאדם על פי פעולותיו יכול לקלקל את העולם ומצד שני לגרום לעולם להתעלות. וההיגיון הוא פשוט כי מטרת העולם לשמש את האדם ומטרת האדם היא להתקרב לבורא נמצא שאם האדם לא מקיים את מטרתו הוא גורם לעולם לא לקיים את מטרתו ומקלקלו בכך.

"כללו של דבר: מצב האדם בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו".

וגם אם תסתכל בעולם הזה תבין שלא יתכן שתכלית האדם היא בשביל זה העולם. "כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? "
ימינו כצל עובר, וגם הם רובם בצער ומכאובים וטרדות ולבסוף- המוות. נרחיב : אדם שם לב שרוב חייו וחיי הסובבים אותו הם בעיקר צער וטרדות : אם בחולי הגוף, מחסור בפרנסה שמביא לעומס חובות, עושר שהלא מרבה נכסים מרבה דאגה, הקנאה באחר, השעמום, התאווה בדיוק לדבר שאין לך, פחד אודות העתיד, פחד מהמצב המדיני, תאוות הכבוד (פגעו בי, עשו לי ) , צער גידול בנים, ימי זקנה שבהם אדם מרגיש שהוא נעשה טפל וחסר תועלת ולבסוף הוא נדחה לקרן זווית, ואח"כ בזקנותו לרוב הוא עוסק ברפואים וברפואות, ולבסוף המוות.
האם באמת חיי האדם הם לחיים של שמחה ועצב, צער ועונג, עליות ומורדות, אך רובם זה לצער ולכאב לב. מה זה ועל מה זה ?
"אחד מיני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית" וגם אותו אחד מאלף בסוף עובר מן העולם וגם הוא מרגיש חסר רוב ימי חייו בדבר אשר הוא אינו מבין מהו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". וזה פשוט שאת המשהו החסר אי אפשר למלא בעזרת העולם הזה כי אותו חיסרון הוא חסרון הנשמה אשר צמאה וזועקת לחזור למקומה הטבעי וכמובן שענייני העולם הזה לא יספקו אותה כי היא מן העליונים.

ועכשיו אנו מבינים מיד עד כמה מצבנו חמור ללא מצוות ואם לא נדקדק בהן. כי הם היחידות שמביאות אותנו לשלימות האמיתית. "וכפי כח האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו, וכפי כח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם…". הכוונה היא שעד כמה שנשקיע במצוות ונדקדק שהן ולא נפתשר ולא נתבייש ונלך עד הסוף עם הרצון של הבורא כך התכלית שנגיע אליה תהיה יותר מושלמת.

נמצא : עיקר מציאות האגם בעולם הזההוא לקקים מצוות (מצוות עש ולהישמר מהלא תעשה), עבודה (חסידות-לפנים משרות הדין וזה נובע מהאהבה לבורא), עמידה בניסיון (הן בנוגע לקיום מצוות והן בהתייחסות נכונה לכל המצבים שהעולם מזמן לאדם).

הנאות העולם אין ראוי שיהיו לאדם אלא לעזר ולסיוע בלבד, כדי שיהיה לאדם נחת רוח וישוב הדעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה המוטלת עליו. וידע האדם שכל פעולה מהקטנה ביותר עד לגדולה ביותר צריכה להיות מכוונת אל התכלית שהיא להתקרב לבורא יתברך שמו ולשבור את כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו.
כל מה שיוכל לחשוב האדם שהוא אמצעי לקירבה הזאת- שירדוף אחריו ויאחוז בו ולא ירפה וכל מה שיכול אדם לחשוב שהוא מניעה מהקירבה הזאת יברח ממנו בכורח מן האש!

לאחר שהרמח"ל ביאר לאדם מה היא החובה שלו בעולמו הוא מתחיל לבאר את ההתקדמות של האדם לעבר העבודה האמיתית ומסדר את ספרו על פי ברייתא של רבי פנחס בן יאיר : תורה מביאה לידי זהירות, זהירות לזריזות, זריזות לנקיות, נקיות לפרישות, פרישות לטהרה, טהרה לחסידות, חסידות לענוה, ענוה ליראת חטא, יראת חטא לקדושה. בעז"ה נרחיב על מידות אלה בפוסטים הבאים הקשורים לנושא.
(בכתיבת פוסט זה נעזרתי בספר מסילת ישרים עצמו ובביאור שלו עפ"י ר' אליהו רוט בספרו מסילת ישרים המבואר).

המשך שבוע טוב ושנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים !

ספטמבר 21

בפרשת השבוע שתבוא עלינו לטובה, פרשת ניצבים, הפרשה שקוראים לפני ראש השנה רשום : "..והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך…".
קראתי פירוש נחמד על הכתוב הנ"ל :

ישנם אנשים כאלה מלעיגים על אותם האנשים שמסתירים את עצמם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא מבקרים בקולנוע ובבתי התאטרון ושאינם רוצים לראות מה מתרחש בעולם כגון בניינים חדשים, גינות ופרדסים ואיך שמתרחצים על שפת הים , בנים ובנות יחדיו (לא עלינו,צריך להתרחק מזה מאוד מאוד), ושלא רואים טלוויזיה ובגדול לא "עושים חיים". ואותם המלעיגים אומרים : בודאי אלו שמסתגרים ואינם יודעים מה הולך בחוץ, חוטאים הם כי הגבורה לא נמצאת במחבוא, אלא הגבורה היא שהאדם יצא לעולם ויראה את הכל ויתגבר על התאוות שלו ורק כך הוא יזכה לקנות את השלמות.

אז שידעו כל המלעיגים באשר הם שעל פי רוב ההלעגות הנ"ל הינן התפרקות רוחנית של האדם משום שרבים אינם יכולים לעמוד בניסיון וזה ידוע מראש ומתחילה, וכל האומרים שהם יצאו לאוויר העולם לקצת טלוויזיה קצת טיול קצת ים וכו' שידעו שזאת היא הדרך לסכנה , ואל לאדם להעמיד את עצמו בניסיון, מעבר לזה שבזמן הזה הוא עושה ביטול תורה גדול ובכך מראה ששכר הלימוד מבוזה בעיניו. ואם בכל זאת אינו יכול ללמוד תורה הרבה לפחות שלא יחטא ויעשה חשבון נפש עם עצמו בזמן הזה. רק לא לחטוא.

ועל זה תיקנו אנשי הכנסת הגדולה לומר כל יום "לא תביא אותנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". ואדם אשר עבר ונכשל יחזור מהר כי כבר אמרו חז"ל שבעל תשובה דומה לקטן שנולד בלי פגם. ורמז לכך אפשר למצוא בתקיעות השופר : תשר"ת (תקיעה,שברים,תרועה,תקיעה):

 תקיעה- קול פשט ללא פגם- כמו הנשמה בתחילתה, שאינה פגומה.
שברים- קולות מופסקים (שבורים)- בעוונתיו נעשתה הנשמה שבורה.
תרועה- זהו התיקון של אדם זה, שיצעק צעקה גדולה ויתחרט ויחרד וירעד , כמו התרועה שהיא קולות רועדים.
תקיעה- ושוב קול פשוט וחלק המציין שהנשמה חזרה לשלמותה והיא שוב ללא פגם. 

וכבר ידוע ומפורסם שקול השופר מעורר ליבו של האדם לתשובה כמו שכתוב : " אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו " ? (עמוס, ג' ).
( אהבת חיים, פרשת נצבים )

עוד רשום בשערי תשובה דף כט:
"הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, שתים רעות יש בדבר הרע הזה : האחד כי כל המרבה דברים מביא חטא והשני כי הוא בטל מדברי תורה"  . וזוהי דרך מאוד רעה כי איך לא זוכר אדם ואיך הוא לא שם על ליבו כי את הזמן שהוא משחית, יכול הוא להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם בניצול הזמן הזה ( שבו הוא פנוי ממלאכתו ועסקיו ) לדברי תורה ומעשים טובים.
וידע האדם שכל ההולך למקום אשר אסיפתו היא לשחוק זה הוא מושב לצים ועליו אומר הכתוב : ובמושב לצים לא ישב (תהילים, א'), ואחרי הפסוק הזה רשום : "כי אם בתורת ה' חפצו.." . נמצאת למד שמושב לצים מביא לידי ביטול תורה, האור של האדם כי נר מצוה ותורה אור.
ועוד נאמר לגבי מושב לצים ב-חפץ חיים השיעור היומי, על פי ספר שמירת הלשון של החפץ החיים- שגם בעולם הזה באין יסורין על האדם בשביל הליצנות שנאמר : "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם"  (ישעיה, כח',כב').  והדרך המסוכנת לליצנות היא על דרך המקרה שהרבה נופלים בה. ולא רק שלהתלוצץ עם הליצנים אסור אלא גם לשבת בחברתם אסור כמו שאמרנו לעיל וכמו שנאמר באבות דרבי נתן בפרק ג' : "המדבק עצמו לעוברי עבירה, אף על פי שאינו עושה כמעשיהם הוא מקבל פורענות כיוצא בהם".  ושנאמר : "אוי לרשע ואוי לשכנו" שדומה לאדם הנכנס לחנות של בורסקי ( מעבד עורות ), אף על פי שלא עיבד בעצמו הריח נדבק בו וממשיך איתו. אלא צריך אדם לשבת במושב של תורה.וכבר ידוע ומפורסם שזהו אחד מארבעת הכיתות שאינם מקבלים פני שכינה, חשמ"ל – ל=ליצנים.  
וכמו אמרנו למעלה שהאדם אשר לא שת ליבו לעסק התורה בשעותיו הבטלות שלא יאבד ויחטא בשעות האלה אלה יחשוב מאין הוא בא, לאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון ויחפש בדרכיו וישתדל לקנות מעלות הנפש ולהתקרב אל ה' יתברך.

ולסיכום, ידע האדם שימי חיינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, כי גז חיש ונעופה- כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. אך לא עליך המלאכה לגמור ובכל זאת אין רשאי אתה להיבטל ממנה- בשמים לא ישאלו אותך למה לא היית רש"י,רמב"ם,האר"י הקדוש,דוד המלך, שלמה המלך, שמואל הנביא או משה רבינו אלא למה לא היית אתה, למה לא היית מה שהיית יכול להיות ? ובפרט לפני יום הדין הגדול והנורא שאין לאדם לא פה להשיב ולא מצח להרים ראש, ישתדל בימים האלה כמה שפחות לבזבז זמנו על דברי הבל ושטות וכמה שיותר להתקרב לבורא ולנסות להטות את הכף לזכות ולחיים טובים.

ובעזרת ה' נזכה כולנו לשנת תשס"ט ש- תהיה שנת סימן טוב ותגיע הגאולה השלמה והאמיתית במהרה בימינו, אמן !

ספטמבר 16

כידוע הקב"ה מודיע לנו בתורתו הקדושה שהנה הוא נותן בפנינו את הטוב ואת הרע, את החיים ואת המוות, והוא ממליץ לנו : "ובחרת בחיים".

אך משום מה אנו רואים בעולם תופעה מאוד מוזרה לכאורה, צדיקים שרע להם, למרות שהם בחרו בחיים ורשעים שבחרו במוות –
טוב להם. הם אינם שומרים תורה מצוות ויש להם הכל. ואתה שואל את עצמך , איך זה יכול להיות הרי הוא בחר במוות, ואם הכוונה היא לא למוות במובן הפשוט אז לפחות הוא צריך לסבול וזה הכוונה במוות. אבל טוב לו, יותר מלצדיקים!

אומרת הגמרא בתענית מה פירוש הפסוק : "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" ? עונה הגמרא שזוהי התשובה לאחת השאלות היותר מרכזיות שאנשים שואלים ושאנחנו העלינו בפוסט זה.
כידוע ש-"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", הכוונה היא שאין אדם שאינו חוטא לפעמים ואפילו אם הוא צדיק ענק (כידוע שהצדיקים הגדולים אינם חוטאים בחטאים השפלים של ההדיוטות אלה בחטאים בהתאם לרמתם הרוחנית). ועוד ידוע שהקב"ה צדיק וישר הוא וגם אינו לוקח שוחד מצוות על עבירות. על פי שני הדברים האלה אנו מבינים שכל צדיק צריך לקבל את העונש על חטאיו. בהתאם לכך גם לרשע הכי גדול יש פה ושם מעשים טובים. איזה מצווה כאן ומצווה שם ,איזה מעשה טוב של גמילות חסדים או צדקה ובכן גם על זה צריך לשלם לו את שכרו.

עכשיו אנו מבינים את התשובה לשאלתינו : הקב"ה משלם לרשע ,אל פניו , להאבידו. הכוונה היא שאת השכר שמגיע לו מקבל הרשע בעולם הזה, ולמה כדי להאבידו בעולם הבא. ומאותה הסיבה הצדיק מקבל יסורין וקשיים בעולם הזה על מנת שיבוא לעולם הבא זך וטהור מחטאים ויקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר.

ונביא משל נחמד על העניין :

בארץ רחוקה הייתה ממלכה ובה שלט מלך. כל עבדי המלך היו נאמנים למלך ואהבו אותו מאוד. יום אחד אחד השרים של המלך החליט למרוד במלכות ועשה מעשה נוראי. לאחר שנודע הדבר למלך החליט המלך שאת אותו שר הוא רוצה להרוג במיתה משונה. הוא התעייץ עם יועצי המלכות והגיע לפיתרון המושלם. המלך ציווה את עבדיו שיבנו בית ענקי באמצע העיר המרכזית של הממלכה ובבית זה יהיה מכל טוב שיש. ספות מעור, טלוויזיות , פסלים יקרים, עמודי שיש, כלי כסף וזהב וכו'. הבית הכי חלומי שיש.רק שני דברים יהיו חסרים בבית הזה : שתייה ומאכל. אה, ועוד פרט קטן : הבית צריך להיות שקוף בכדי שכל אנשי העיר והממלכה יוכלו לראות את האיש מת ברעב במקום הכי חלומי שיש.

ביום הראשון האדם ישב בנוח על הכורסאות שבסלון וצפה בטלוויזיה, שיחק במחשב, התאמן בחדר כושר וכו'. לאחר כמה זמן הוא נהיה רעב וחיפש אוכל. אך למרבה הפלא הוא לא מוצא. למחרת הוא כבר היה תשוש ושכב על הכורסא ולא זז. לאחר כמה ימים הוא כבר החל ממש להשתגע!

באותו זמן שהשר מתענה בבית החלומי הגיע תייר לממלכה ושמע על המקרה המיוחד הזה. הוא החליט שהוא רוצה להתבונן בזה.
הוא עצר מונית וביקש מהנהג להגיע למרכז העיר. לפני שהגיע התייר למקום השר שכבר תלש שערות מראשו מרב רעב החליט לעשות מעשה, מה עשה : חתך חתיכה מבשרו, בישלה והחל לאכול. לאחר כמה דקות מגיע התייר ורואה את השר יושב בבית מפואר לאין שיעור ואוכל חתיכת בשר די נאה. "מה זה ?! על מה כל הרעש שאתם מרעיבים את האדם,הוא אוכל! " החל אותו תייר לצעוק.
אחד האנשים שהיא לידו באותה התקהלות פנה אליו ואמר לו : "טיפש ! את בשרו הוא אוכל. את בשרו! " .

ובכן, על פי משל זה אפשר להבין שאנחנו התיירים לא מכירים את התמונה בשלמותה ואל לנו לקבוע בשכלנו המצומצם מה נראה לנו טוב או לא. דבר שני כשאתה רואה רשע שטוב לו , אל תשאל את עצמך שאלות , ואתה יודע למה : "כי את בשרו הוא אוכל". את כל הטוב שלו הוא אוכל בעולם הזה ולעומתו הצדיק מקבל את שכרו על הצד הטוב ביותר בעולם הבא.

עוד עניין, על האדם לבדוק מה הוא באמת הטוב בעולם הזה? מהי המהות שלנו? האם אוטו טוב, בית גדול, מאכלים מכל טוב ואתם תשלימו לבד את הרשימה החומרית הזאת, האם זה הטוב האמיתי שאליו אנחנו שואפים ? דברים כמו שאומר הרמח"ל במסילת ישרים : "שטובתם אינה טובה, ורעתם רעה". דברים המתכלים ותמיד אתה רוצה עוד. "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". ואם בכל זאת עדיין אנחנו רואים בדברים אלה כטובה ואיך יכול שהרשע מקבל אותם אז "טיפשים אנחנו, כי את בשרו הוא אוכל" !

ספטמבר 16

תקופת הסליחות בציבור הספרדי היא 40 יום, החל מראש חודש אלול, אולם ידוע לכל כי ישנם רק עשרת ימי תשובה, אם כך, למה מנהג הסליחות הוא 40 יום?

אדם אחד רכב על סוס במדבר, באמצע הדרך ראה אדם קטוע רגליים, לא עלינו, האדם ריחם על האיש והביא לו דינר זהב.
קטוע הרגליים הודה לאיש אך אמר לו, תראה, אני באמצע המדבר, לא יעזור לי פה הדינר שלך, אולי תקח אותי לעיר?
הסכים האיש והרכיב אותו על הסוס מאחורה, ביקש ממנו הקיטע שיושיב אותו מקדימה ולא מרחוה משום שקשה לו.
הסכים האיש והושיב אותו מקדימה.
באמצע הדרך אמר הקיטע לאדם, קשה לי כשאתה תופס במושכות, אולי תתן לי את המושכות?
היסס האיש אך גם לזה הסכים, כל הדרך הודה הקיטע לאדם על כך שהועיל בטובו להרכיב אותו.
כשהגיעו לעיר, למקום הומה אדם אמר הקיטע לאיש, תרד בבקשה מהסוס שלי, האדם היה המום, הרי הסוס שלו, מה פתאום הוא מבקש ממנו לרדת?
ראה הקיטע שהאיש לא מוכן לרדת והתחיל לצעוק, תראו מה עושה לי הרשע הזה, מנסה לגנוב לי את הסוס.
כל העיר כעסו מאוד, איך מעז אדם לעשות כך לאדם מסכן קטוע רגליים?
לבסוף ירד האדם מהסוס ותבע את הקיטע לדין.
כשהגיעו לפני שופט סיפר כל אחד את הצד שלו, השופט הבין שהאדם צודק אך אמר לו, אני מצטער, אני מאמין לך שאתה צודק אבל הקיטע אחז במושכות, הראיות בעדו.

מה אנו למדים מהמשל הזה?
אם אנו נכנס לתקופת עשרת ימי תשובה שהיצר הרע אוחז במושכות, בין דין של מעלה יוכל להגיד לנו, רבותי, אנו מאמינים לכם שעשיתם תשובה, אך הראיות נגדכם, יצר הרע אוחז במושכות!
לכן ישנם 40 יום, בימים אלו אנו צריכים להחזיר את המושכות לידיים שלנו על מנת שנוכל להכנס כולם לעשרת ימי תשובה כשאנו נקיים וכשהמושכות בידיים שלנו.

 מי יתן ונכתב אנחנו וכל עם ישראל בספר חיים טובים ושלום ואמרו אמן.

ספטמבר 16

שלום לכולם, רציתי לספר לכם משל נחמד לגבי יצר הרע שמסביר לנו את אחד השיטות היותר מתוחכמות של היצר :

שתי מדינות, לאחר שנים של מלחמות ביניהן, החליטו לחתום הסכם שלום ובשל כך הותר מעבר חופשי בין מדינה למדינה.
משום כך הוקם בגבול שבין שתי המדינות מכס. המערכת של המכס הייתה מאוד מאורגנת ומסודרת ומצוידת במירב המכשירים לבדיקה וגילוי ובטובי המוחות בכדי שאיש לא ינסה להעביר דברים לא חוקיים או להבריח משהו.

לאחר כמה חודשים שהמכס עובד טוב ולא נשמעו על בעיות חריגות הגיע לשערי המכס אדם מאוד מוזר. הוא צועד לעבר המכס עם מריצה מלאה! בחול. הוא מגיע למכס ומבקש לעבור לצד השני. כמובן שאנשי המכס חייכו לעברו חיוך משועשע משהו ואמרו לו שאותם אי אפשר לרמות בקלות. "מה את זומם ??!" הם אמרו לו, והוא בשלו : "אני רק רוצה להעביר חול". אנשי המכס באותו רגע לקחו את החול והתחילו לפשפש ולמרבה הפלא הם לא מצאו שום דבר מיוחד, חול רגיל וכשר למהדרין. ובלית ברירה לאחר עיכוב של יותר משעה הם החליטו להתיר לאיש את המעבר למדינה השנייה.

למחרת צועד אותו האיש עם מריצה וחול שבתוכה שוב לעבר המכס. הוא מגיע לעבר המכס ומבקש לעבור. "מה אתה חושב אה ?! שאם אתמול הבאת חול רגיל אז ניפול בפח וניתן לך לעבור ככה חופשי" אומר האחראי על המכס ומסמן לאחד העובדים במקום לבדוק את החול יותר טוב מאתמול. ושוב לאחר שעה שהחול נבדק היטב הדק והדק היטב, בלית ברירה, לאיש מותר לעבור.

ענין זה נמשך עוד כמה שבועות וראש המכס כבר נהיה חשדן. " לא יתכן שהאיש עובר פה כל יום עם מריצה וחול ורוצה להעביר את החול למדינה השנייה " הוא חושב לעצמו. ואז מחליט ראש המכס לברר על עברו של האיש. ולמרבה הפלא לא רק שהוא לא מגלה עליו שום עבר פלילי או משהו שהוא מעיד שהוא משוגע אלא הוא שם לב שהאיש משכיל ואף נחשב אדם די מכובד בקרב הציבור.

לאחר חצי שנה שהאדם מעביר כמעט כל יום את החול שלו במריצה החליטו אנשי הכמס לקנות מכונה מיוחדת שבודקת את החול מבחינה חלקיקית או משהו כזה. ממש מכונה שתבדוק כל גרגיר וגרגיר. כי מי יודע מה יש בחול הזה.
באותו היום הגיע האדם שוב למכס עם מריצה והחול שבה. ואנשי המכס בהתלהבות יתירה של " עכשיו נראה אותך מתחמק מאיתנו " לוקחים את החול לבדיקה ולמרבה הפלא החול רגיל וסטנדרטי לחלוטין. בלית ברירה וכשהייאוש מתחיל לפקוד את אנשי המכס הם שוב מרשים לו לעבור למדינה השנייה.

לאחר כמה שנים אותו ראש מכס כבר פרש לגימלאות ובעודו צועד ברחוב הוא רואה מרחוק את אותו האיש שהעביר חול כבר שנים.
מיד הוא קורא לו ומזמין אותו לכוס קפה באחד מבתי הקפה הסמוכים.
"נו, אתה חייב לספר לי מה היה הקטע שלך !" מפציר ראש המכס לשעבר באדם.
אותו אדם מסתכל עליו ואמר לו : "תאמין לי, אני רק מעביר חול, אני לא יודע ממה אתם כל כך מתוסכלים"   
ראש המכס לשעבר לא מוותר : "נו…אני כבר לא עובד שם ואני רחוק מכל זה, אני מבטיח לך שמילה לא תצא מהשיחה הזאת , למה אתה מעביר כל כך הרבה חול?! אני סקרן ".
אותו האדם מסתכל על ראש המכס לשעבר ואומר לו : "טוב אני אגלה לך אבל חסר לך שאתה מספר למישהו :" אני מבריח מריצות ! "  .

ודי לחכימא ברמיזא !

המשך שבוע טוב ובשורות טובות בעז"ה לכל עם ישראל.

ספטמבר 16

ההפטרה של פרשת השבוע "כי תבוא" הבאה עלינו לטובה נמצאת בישעיה, פרק ס'. היא אחת משבע ההפטרות של הנחמה שבאו אחרי תשעה באב.

הפסוק הראשון בהפטרה הוא : "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".
כתב רבי דוד קמחי (רד"ק) כי האורה מראה לנו על השמחה ועל הטובה. מכיון שהגיע זמן הישועה זו היא אורה גדולה לישראל שמחכים כבר אלפים שנה. הילקוט שמעוני כתב שמדובר על אורו של משיח שנאמר בבראשית: "וירא אלוקים את האור כי טוב" וזה מלמד אותנו על זה שהקב"ה בדורו של משיח יגלה האור שגנוז מברית העולם, האור בפסוק בבראשית מדבר כביכול על האור הגנוז.ההפטרה כולה מדברת על הגאולה העתידה (במהרה בימינו אמן) ובעיקר מתארת את המצב של ישראל לאחר הגאולה.

אמר רבי יצחק : "שנה שמלך המשיח יבא- כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה ומהומות בכל עיר ועיר ומלך פרס מתגרה במלך ערב,והולך מלך ערב לארם ליטול עצה, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומה ואומה מתרעשים ומתבהלים. ויאמרו :"להיכן נבוא ונלך"? והקב"ה אומר להם : "בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי בשבילכם עשיתי, הגיע זמן גאולתכם! אז קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח".

עוד רשום בהפטרה : "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם" (פסוק ח').
זה מרמז על ערב רב ועל ישראל : שהתחלת השילטון תהיה ערב רב, וישראל יסבלו נורא מהם בענין של הדת וכמעט יתיאשו משום שישלוט הערב רב על בניהם ועל בנותיהם בזמן שלפני הגאולה ויעשו כמשפטים של כל הגוים.
בא הנביא ואומר : מי אלה?! כעב תעופינה – כשיגיע זמן הגאולה כעננים יתפזר הערב רב הזה , ובני ישראל : "כיונים אל ארובותיהם" יבואו, כולם יחזרו לביתם האמיתי. (אהבת חיים, פרשת כי תבוא)

מומלץ בחום רב לעיין בהפטרה זו יותר לעומק ולהבין את הפסוקים שמרגש לקרוא אותם כל פעם מחדש, פסוקים כגון :
"והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך" ( פסוק ג' ).
"ובנו בני נכר חומותיך, ומלכיהם ישרתונך, כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך!" ( פסוק י' ).
"לא ישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבוליך, וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהילה" ( פסוק יח' ).
" לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנוגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם! ואלוקיך לתפארתך!" (פסוק יט' ).
"לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם! ושלמו ימי אבלך" (פסוק כ' ).
"הקטן יהיה לאלף,והצעיר לגוי עצום! אני ה' בעתה אחישנה!" (פסוק כב' ).

חבר'ה , להחזיק חזק ו"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" ! במרה בימינו אמן סלה !