2008 אוגוסט | שמע ישראל
אוגוסט 31

השבת הכריזו בבית הכנסת שהנה חודש אלול מגיע וכבר היה אפשר להרגיש את המתח באוויר.
החודש שבו הקב"ה יורד את שבעת הרקיעים לפני יום הדין הגדול- ראש השנה , ומחכה לשמוע את החזרה בתשובה.
חודש אלול הידוע כראשי התבות של : " א-ני ל-דודי ו-דודי ל-י " ( המילה דודי בשיר השירים מייצגת את הקב"ה ).
*אפשר להבחין שסופי המילים הנ"ל הם ארבע פעמים י' השוות בגימטריה 40- רמז ל40 הימים עד יום הכיפורים, יום 
חתימת גזר הדין.

חודש אלול זוהי אחת המתנות הכי גדולות שהקב"ה יכל להביא לנו. חודש אחד שבו אפשר לכפר על כל אחד עשר החודשים שקדמו ע"י חזרה בתשובה וריבוי תפילות. מידת הרחמים של הקב"ה נגלית פה במלוא עוצמתה. רמז לכך הוא המזל של חודש אלול, מזל בתולה. אומרת הגמרא שלאחר האירוסין התבולה מחכה 12 חודש עד שמגיעה לקידושין ונכנסת לרשות החתן, כך גם חודש אלול שמזלו בתולה מכפר על שנים עשר (כולל עצמו ) החודשים שקדמו לו. גע של תשובה יכול לעשות את כל ההבדל. אך חס וחלילה אם אדם אינו עושה את המעשה הרצוי אלול יכול להתהפך לו ל- " א-וי ל-ו ו-אוי ל-נפשו ". נסביר, בגמרא מסכת גיטין מדף נ"ה וכמה דפים אחריו מתואר חורבן הבית.
מסופר שם שאחרי שרבן יוחנן בן זכאי בעזרת אבא סיקר הצליח לצאת מהחומות ולהיפגש עם שר צבא הרומאים- אפסיאנוס הוא קרא לו מלך. אפיסאנוס אמר לריב"ז שצריך להרוג אותו משתי סיבות : האחת : אספיסאנוס איננו מלך אלא שר צבא וזה ביזיון למלכות ולו לקרוא לו כך, השנייה: אמר אספיסאנוס לריב"ז : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?! " . לא נרחיב במעשה שקרה לאחר מכן אבל ניקח מהמעשה את מה שאמר אספיסאנוס לריב"ז ונקשר אותו אלינו. כשנגיע בראש השנה לפני הקב"ה ונבקש סליחה ושיכתבנו לחיים טובים וכו' איך נוכל לקרוא לו מלך ( אחד המוטיבים המרכזיים בתפילות ראש השנה ) אם לא הגענו אליו עד עכשיו כשכל חודש אלול הוא מחכה לנו : "אם אני מלך , למה לא באת אליי עד עכשיו ?!" . אינני מתכוון שאם לא חזרת בתשובה באלול אז לא צריך ללכת בראש השנה לביהכ"נ (תמיד טוב להתוודות אפילו ברגע האחרון ) אבל : "יפה שעה אחת קודם".

לאחר שהבנו שצריך לחזור בתשובה באלול , נשאל את עצמינו אבך איך? כל השנה שלי גושה בעבירות איך אוכל לכפר עליהם בכל כך מעט זמן ?!
רמז לפיתרון יש לנו בפסוק : "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" . אדם חושב הרבה בליבו , איך אצליח , ועצת ה' היא תקום.
עצת זה ראשי תבות של עבודה שבלב (תפילה), צדקה , תלמוד תורה . אילו שלושת הדברים שיכולים לכפר על הכל ועל כך נרחיב בעז"ה בפוסט הבא.

אוגוסט 31

כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא, כך כתוב בקהלת (ז/20).
למה בחרתי לפתוח פוסט זה דווקא בפסוק הנ"ל?
ברצוני להדגיש, לא חשוב עד כמה אדם צדיק, כולם חוטאים וטועים, אפילו משה רבנו ודוד המלך.

בדברים אלו אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בנושא התשובה – חסד ד'.
ד' יתברך מאפשר לכל אדם המתחרט חרטה אמיתית על מעשיו לקבל מחילה על חטאים שבין אדם למקום (בין אדם לבורא, על חטאים שבין אדם לחברו ארחיב בעזרת ה' בפוסט אחר).

השלבים של חזרה בתשובה הם שלושה עיקריים (פירוט תוכלו למצוא בפוסט הלכות תשובה):

  • עזיבת החטא – החוטא צריך להסיר את החטא ממחשבותיו ולקבל על עצמו שלא יחטא עוד בחטא זה.
  • חרטה – על האדם להתחרט על חטאיו ולבין ולהרגיש כי לכל דבר יש גמול ומחיר.
  • הוידוי – על האדם להתוודות על חטאיו במילים, להגיד חטאתי בX וY ואני מצטער ומתבייש במעשי ומקבל על עצמי לא לעשות זאת יותר.

"יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש הקונה עולמו בשנים רבות"

גמרא (עבודה זרה י"ז ע"א): אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים' אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא

על מה מספר לנו?
מסופר על אדם (ר' אלעזר בן דורדיא) שהיה נכנע לתאוותיו וליצרו והקדיש את כל חייו לסיפוק היצר המיני.
מסופר שלא הייתה פרוצה אחת שאותו אדם לא היה איתה (אחת!!), כל חייו סבבו סביב היצר והתאווה.
יום אחד שמע שיש פרוצת צמרת אחת שעל מנת להגיע אליה עליו לשלם כסף רב ולעבור דרך ארוכה מאוד (7 נהרות), לא חשב פעמיים אלעזר בן דורדיא והלך אל הפרוצה, לא הכסף עניין אותו ולא הדרך הארוכה אלא רק סיפוק התאווה.
אחרי שהגיע על הפרוצה והחלו במעשה הפיחה (נפיחה) הפרוצה, אלעזר בן דורדיא ההמום שבצורה זו הסתיימה החוויה לה ציפה זמן כה רב.
לכרואה מדובר בחוויה זניחה, רק הפחה, אך לעומת זאת ר' אלעזר בן דורדיא התאכזב מאוד, הרי לכך הוא ציפה וזו הייתה פשגת שאיפותיו.
לאחר שהפיחה אומרת הפרוצה לאלעזר בן דורדיא שכמו שההפחה אינה חוזרת כך אין לו שום סיכוי לחזור בתשובה ושתשובתו לא תתקבל.
וממי שומע את זה אלעזר? מפרוצת צמרת!!
חישבו כמה לעג יש באמרה הזו של הפרוצה, אפילו היא מתעסקת בעניינים של תשובה ואלעזר לא!
הדבר הזה הכניס את אלעזר לשוק, הוא הבין שהוא צריך לחזור בתשובה אמיתית וכנה אך לא ידע איך!
הוא פנה אל ההרים ואלה לא עזרו לו, פנה אל השמיים והשמש והכוכבים וגם הם לא עזרו לא.
פה הגיע התפנית, ר' אעזר הבין כי רק הוא יכול לחזור בתשובה "אין הדבר תלוי אלא בי".
ומרוב חרטה וצער הוא הכניס ראשו בין ברכיו ובכה עד אשר יצאה נשמתו.
ברגע ההוא יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא", רבי!!
על אף חטאיו הרבים, התשובה האמיתית של ר' אלעזר הביאה למחילה על כל חטאיו, זוהי כוחה של תשובה.

אך החרטא של ר' אלעזר היא כמעט על טבעית, רוב האנשים אינם יכולים להביע חרטא כ"כ עמוקה ולכן עליהם לקנות את עולמם בשנים רבות ולא בשעה – והרי זוהי דרך התורה.

אוגוסט 28

פרשת השבוע שלנו היא פרשת ראה והיא הפרשה הרביעית בספר דברים.
"ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" . כפי שאפשר להבחין הפסוק מתחיל בלשון יחיד : " ראה "
וממשיך בלשון רבים " לפניכם ". לכאורה תמוה, היה צריך הפסוק להתחיל בלשון יחיד ולהמשיך בלשון יחיד ("ראה אנכי נתן לפניך.. "),
או, להתחיל בלשון רבים ולהמשיך בלשון רבים ( " ראו אנכי נתן לפניכם… " ). את הסתירה הזאת לכאורה מפרש הגאון חתם סופר ז"ל
על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה : "לעולם יראה אדם את כל העולם על מחצה ואם עשה מצוה אחת מכריע את כל העולם לכף זכות".
הכוונה היא שלעולם יראה אדם את העולם שחציו חייב ( עוונות ) וחציו זכאי (זכויות ) וידע , שהמעשה הבא שלו הוא זה שיכריע את העולם לכף זכות או חלילה לכף חובה. ולכן מתיישבת הסתירה בפסוק : אומר הקב"ה לכל אחד ואחד מישראל – "ראה" – אתה תראה כי עליך מוטלת ההכרעה לגבי כל העולם ולכן מסיים ב-"לפניכם"- כי הברכה או חלילה הקללה היא לכולם, בזכותך. ( אהבת חיים, פרשת ראה )