שמע ישראל

שלום לכולם, רציתי לספר לכם משל נחמד לגבי יצר הרע שמסביר לנו את אחד השיטות היותר מתוחכמות של היצר :

שתי מדינות, לאחר שנים של מלחמות ביניהן, החליטו לחתום הסכם שלום ובשל כך הותר מעבר חופשי בין מדינה למדינה.
משום כך הוקם בגבול שבין שתי המדינות מכס. המערכת של המכס הייתה מאוד מאורגנת ומסודרת ומצוידת במירב המכשירים לבדיקה וגילוי ובטובי המוחות בכדי שאיש לא ינסה להעביר דברים לא חוקיים או להבריח משהו.

לאחר כמה חודשים שהמכס עובד טוב ולא נשמעו על בעיות חריגות הגיע לשערי המכס אדם מאוד מוזר. הוא צועד לעבר המכס עם מריצה מלאה! בחול. הוא מגיע למכס ומבקש לעבור לצד השני. כמובן שאנשי המכס חייכו לעברו חיוך משועשע משהו ואמרו לו שאותם אי אפשר לרמות בקלות. "מה את זומם ??!" הם אמרו לו, והוא בשלו : "אני רק רוצה להעביר חול". אנשי המכס באותו רגע לקחו את החול והתחילו לפשפש ולמרבה הפלא הם לא מצאו שום דבר מיוחד, חול רגיל וכשר למהדרין. ובלית ברירה לאחר עיכוב של יותר משעה הם החליטו להתיר לאיש את המעבר למדינה השנייה.

למחרת צועד אותו האיש עם מריצה וחול שבתוכה שוב לעבר המכס. הוא מגיע לעבר המכס ומבקש לעבור. "מה אתה חושב אה ?! שאם אתמול הבאת חול רגיל אז ניפול בפח וניתן לך לעבור ככה חופשי" אומר האחראי על המכס ומסמן לאחד העובדים במקום לבדוק את החול יותר טוב מאתמול. ושוב לאחר שעה שהחול נבדק היטב הדק והדק היטב, בלית ברירה, לאיש מותר לעבור.

ענין זה נמשך עוד כמה שבועות וראש המכס כבר נהיה חשדן. " לא יתכן שהאיש עובר פה כל יום עם מריצה וחול ורוצה להעביר את החול למדינה השנייה " הוא חושב לעצמו. ואז מחליט ראש המכס לברר על עברו של האיש. ולמרבה הפלא לא רק שהוא לא מגלה עליו שום עבר פלילי או משהו שהוא מעיד שהוא משוגע אלא הוא שם לב שהאיש משכיל ואף נחשב אדם די מכובד בקרב הציבור.

לאחר חצי שנה שהאדם מעביר כמעט כל יום את החול שלו במריצה החליטו אנשי הכמס לקנות מכונה מיוחדת שבודקת את החול מבחינה חלקיקית או משהו כזה. ממש מכונה שתבדוק כל גרגיר וגרגיר. כי מי יודע מה יש בחול הזה.
באותו היום הגיע האדם שוב למכס עם מריצה והחול שבה. ואנשי המכס בהתלהבות יתירה של " עכשיו נראה אותך מתחמק מאיתנו " לוקחים את החול לבדיקה ולמרבה הפלא החול רגיל וסטנדרטי לחלוטין. בלית ברירה וכשהייאוש מתחיל לפקוד את אנשי המכס הם שוב מרשים לו לעבור למדינה השנייה.

לאחר כמה שנים אותו ראש מכס כבר פרש לגימלאות ובעודו צועד ברחוב הוא רואה מרחוק את אותו האיש שהעביר חול כבר שנים.
מיד הוא קורא לו ומזמין אותו לכוס קפה באחד מבתי הקפה הסמוכים.
"נו, אתה חייב לספר לי מה היה הקטע שלך !" מפציר ראש המכס לשעבר באדם.
אותו אדם מסתכל עליו ואמר לו : "תאמין לי, אני רק מעביר חול, אני לא יודע ממה אתם כל כך מתוסכלים"   
ראש המכס לשעבר לא מוותר : "נו…אני כבר לא עובד שם ואני רחוק מכל זה, אני מבטיח לך שמילה לא תצא מהשיחה הזאת , למה אתה מעביר כל כך הרבה חול?! אני סקרן ".
אותו האדם מסתכל על ראש המכס לשעבר ואומר לו : "טוב אני אגלה לך אבל חסר לך שאתה מספר למישהו :" אני מבריח מריצות ! "  .

ודי לחכימא ברמיזא !

המשך שבוע טוב ובשורות טובות בעז"ה לכל עם ישראל.

משל קצר על דרכיו של היצר הרע.
בשוק הרומי היה מוכר לחמניות, בעייה הייתה לו, באזור שבו הוא מכר את לחמניותיו יישבו כלבים דרך קבע.
החליט המוכר להציב שומר על מנת שיבריח את הכלבים בשעות הלילה ויישמור על הלחמניות.
לילה לילה היה מגיע השומר יחד עם עגלת הלחמניות ושומר עליה מפני הכלבים.
לילה אחד היה השומר עייף, הגיע כלב אחד לידו, כלב נבון.
הכלב החליט להתחכם לשומר, עשה את עצמו ישן והמתין.
כשראה השומר שהכלב ישן אוטומטית גם עיניו שלו החלו להעצם, נפשו קשורה בנפשו.
מהר מאוד נרדם גם השומר.
כשהבחין בזה הכלב קפץ על העגלה, הפך אותה, לקח מה שלקח וברח!
התעורר השומר מהרעש וסידר את הלחמניות בעגלה, מיהר מאוד ופחד שלא ייראה בעל הבית שנעלמו הרבה לחמניות.
כסיים לסדר את הלחמניות ראה שחסרה רק לחמניה אחת, נשם נשימה עמוקה ונרגע, חשב בליבו "רק לחמניה אחת", לא נורא.

זוהי דרכו של היצר חברים, היצר לא מעוניין אף פעם בכל העגלה, הוא מעוניין בלחמניה אחת!
הוא גורם לנו לחטאים קטנים, כל פעם משהו אחד, הרי הוא יודע שגם מחר יוכל לקחת "רק לחמניה אחת".

מה יישאר מאיתנו בסוף אם נאפשר ליצר לקחת כל יום לחמניה? לא הרבה, למרות שמדובר "רק בלחמניה אחת".

היו חזקים חברים, אל תתנו ליצר אפילו לא לחמניה אחת, הוא יינסה להרדים אתכם, להביא לכם קרדיט על מצוות שעשיתם ואז יפיל אתכם.
אדם שביום אחד התעורר לתפילה בבוקר, תרם צדקה, ביקר חולה  והתפלל מנחה וערבית מרגיש טוב עם עצמו, הוא עשה מצוות.
היצר יגרום לו להרגיש עוד יותר טוב, אבל אז יגיד לו, "אולי לא תקום מחר לתפילה? כבר עשית מספיק היום."
"למה אתה צריך שיעור תורה? התפילות מספיקות."

זוהי דרכו של היצר, לחמניה אחת בלבד.
היצר עלול להביא אותנו לידי ייאוש, אך אל דאגה, דווקא מהרגעים הכי קשים צומחים הדברים הטובים ביותר.

שבוע טוב!

האם פעם שאלתם את עצמכם: איך ייתכן שיש אנשים מעשנים בעולם ?
הרי כשאדם קונה חפיסת סיגריות כתוב על כל חפיסה וחפיסה אזהרה שונה ומפחידה, אדם קורא ,רואה ושומע בכלי התקשרות שהסיגריות מזיקות לבריאותו ולבריאות סביבתו, אדם חש על בשרו את הנזק שהעישון גורם לו ( מחלות שונות, קשיי נשימה, ריח רע,נזק כספי וכו') . ובכל זאת רבים האנשים המעשנים.

התשובה לשאלה זו טמונה בהבדל המהותי בין שני הכלים המובילים בחייו של האדם : השכל והלב.
הכוונה היא שאדם מעשן יודע בדיוק ואף יותר מאדם שאינו מעשן את הנזק העתידי והעכשווי שנגרם לו ע"י העישון.
הוא יודע , בשכלו אך הלב שלו, ההנהגה השנייה בגופו , לא מוכן לקבל את הדברים. הוא יודע ! אך לא מיישם !

בעיית המעשן ממש דומה למצבים דומים אשר קורים לנו במהלך חיינו מבחינת שמירה על דתינו.
כמה פעמים אדם קרא את הלכות לשון הרע בחפץ חיים, כמה פעמים אדם שמע הרצאות על "שמירת העיניים" כמה פעמים
אדם שמע שזה חשוב לקבוע עיתים לתורה, שצריך להתפלל במניין ובזמן הנכון לתפילה ועל זה הדרך. ובכן האדם יודע , האדם איננו טיפש, הוא פשוט לא מוכן לקבל.
"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים…"- זהו פסוק שאנו אומרים בכל יום בתפילת "עלינו לשבח" . הקב"ה לא רוצה רק שתדע , אלא גם שתשיב אל הלב. הקב"ה חפץ בלב שלך.
אומר הזוהר הקדוש שלכאורה היה צריך להגיד ככה את הפסוק : "וידעת היום כי ה' הוא האלוקים, והשבות אל לבבך " , קודם נדע שה' הוא האלוקים ואז נשיב אל ליבנו. אומר לך הפסוק לא, קודם תדע ותשיב אל הלב ורק אז ה' הוא האלוקים , רק אז תבין באמת או שמא נאמר תרגיש! את האלוקות.

ניקח לדוגמא את דואג האדומי, שהיה בזמנו של שאול המלך ראש הסנהדרין (שאנחנו אפילו לא יכולים לשער מה זה אומר מבחינת הדרגה והידיעות שהיו לו בתורה) ובכל זאת הוא זה שגרם להמון תככים בין שאול לדוד בתחילתו והוא זה שהרג את כל נב עיר הכהנים, אתם קולטים רצח של עיר שלמה , ראש הסנהדרין ??!??!. איך זה יתכן ?! ניקח לדוגמא את קרח ועדתו, 250 נשיאי ישראל בתקופת המדבר, גדולי עולם במלא מובן המילה ובכל זאת, קיטרגו על ההנהגה נגד משה שליחו של הקב"ה ונבלעו באדמה הם ומשפחותיהם. איך זה יתכן ??! ניקח לדוגמא את ירבעם בן נבט שהיה ענק בתורה עד שנאמר של חכמי דורו היו בעיניו כעשב השדה ועדיין החטיא את כל העם בע"ז וכו'.
מה גרם לאנשים הללו שהידע שלהם היה עצום, ליפול ככה.

אומר לך דוד את הפסוק בתהילים על דואג האדומי : מה לך לספר חֻקַּי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר !
אומר הקב"ה : מה לך לספר חוקי עלי פיך - שיהיו רק על הפה שלך ולמה ?! כי אתה שנאת מוסר!

ידידי היקרים, אם אנו רוצים להשיב אל הלב! ולא רק לדעת עלינו לקרוא מוסר. חייב אדם כל יום להקדיש זמן לקריאת ספרי המוסר הרבים
שנכתבו ע"י רבותינו הקדושים. למרות שהם חוזרים אחד על השני בגדול, זה לא אומר כלום, המהות שלהם היא שנשיב אל הלב ולכן צריך לקראו אותם אין סוף פעמים. תמיד לחזור עליהם.

שאל אדם פעם רב גדול : יש לי שעה אחת ביום ללמוד תורה , מה כדאי לי ללמוד ?
ענה לו הרב : מוסר.
אמר האדם מוסר?! יש לי רק שעה ?! לא כדאי ללמוד גמרא,משנה,מקרא,וכו' ?
אמר לו הרב : כשיש לך שעה אחת , תקרא מוסר ואז תבין שיש לך הרבה יותר משעה !

רשום בשמע ישראל : "..על לבבך.." . נשאלה השאלה למה על לבבך , צריך לשים את דברי השם בתוך לבבי, היה צריך להיות רשום "..בתוך לבבך…". אלא  אומרת התורה עדיף שיהיו לך את דברי הקב"ה על הלב וכשהוא יפתח יהיה מה שיכנס.

רבותי, המוסר זה מה שיפתח לנו את הלב ויכניס את דברי התורה לליבנו.
לא רק לדעת , ל-ה-ר-ג-י-ש  ול-ע-ש-ו-ת !!

לכל אדם יש מהות לחיים, אני לא בטוח כמה מכם חשבו מהי המהות של חייהם.
אם תשאלו אנשים לשם מה הם חיים יגידו לעבוד ולעשות כסף.
אם רגע נחשוב, עובדים בשביל כסף, כסף צריך על מנת לקנות אוכל, אוכל צריך על בשביל לחיות אממ אז –> לחיות בשביל לעבוד ?
יש פה מחזוריות לא ברורה, האדם חיי בשביל לחיות? האם זה הגיוני? הגענו לעולם הזה על מנת לאכול ולשתות? הגענו לפה בשביל לעבוד?
אין אדם אחד שנראה לו הגיוני שהגענו לעולם הזה בשביל כלום ושום דבר, אם כן אז מה המטרה?

בספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" אומר גיבור הספר כי גם הוא הבין שמטרת האדם לא יכולה להיות מטרה גשמית, לא יכול להיות שהאדם הגיע אל עולם על מנת לעבוד ולעשות כסף, לכן הוא הגיע למסקנה שמטרת האדם היא עזרה לזולת.
עזרה לזלולת היא כמובן דבר נהדר וגם ערך חשוב ביהדות, אך האם בשביל לעזור לברואים (בני אדם) אחרים אנחנו פה?
מה יקרה במצב שכל אחד ירצה לעזור לשני? האם קיימת מציאות שדבר כזה יתקיים? התשובה היא כמובן לא.

היהדות עונה לנו שאלת המהות!
במסכת ברכות כתוב שאדם היוצא מבית המדרש יאמר:

מודה אני לפניך ה' אלוהיי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות: שאני משכים, והם משכימין–אני משכים לדברי תורה, והם משכימין לדברים בטילים; אני עמל, והם עמלין–אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואין מקבלין שכר; אני רץ, והם רצים–אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת

הפירוש מאוד פשוט, כל בני האדם עושים את אותם הדברים בהגדרה, כולם עמלים, כולם יושבים, כולם משכימים וכולם רצים.
לכולם יש מסלול ודרך בחיים האלה, השאלה לאן זה מוביל.
אדם שחיי למען העולם הזה אולי יהנה פה, אך לא יישאר לו שום דבר בשביל העולם הבא.
אדם שעמל למען חיי עולם הבא יקבל שכר ויזכה.

אסיים בסיפור נחמד ששמעתי בהרצאתו של הרב אמנון יצחק באתר שופר:

מסופר על מדינה בה היה חוק אחד, כל שנה, פעם בשנה היו מחליפים מלך.
כיצד היו בוחרים את המלך החדש? פשוט מאוד, הראשון שהיה עובר בשערי המדינה בתאריך מסויים הוא היה נבחר למלך.
עבר שם אדם אחד, מיד קפצו עליו תושבי המדינה וקראו "יחי אדוננו המלך", האדם פחד מאוד, חשב אולי נפל על שבט קניבלים, הרי באיזה מקום ממליכים כך סתם מלך?
לא היה לאיש ברירה והוא הובל לארמון, שם כולם המשיכו להללו ולקרוא "יחי אדוננו המלך".
האדם פחד, אבל מה? היה צמא, לכן שאל אם אפשר לקבל כוס מים, לא מיץ חלילה אלא מים, שלא ייראה חוצפן.
מייד הביאו לו משקאות בכל מיני צבעים וטעמים וכל טוב.
הופתע לראות מה הוא קיבל אך עדיין פחד, לכן ביקש ביגלה, משהו צנוע לאכול, מייד הביאו לו מיני מזונות ושפים וטבחים וכל טוב.
הבין האיש את העניין והתחיל להנות ממה שהציעו לו, יצא לטיולים ברחבי במדינה והזמין נגנים וזמרים שינעימו את זמנו.
עבר יום ועוד יום והמלך החדש רק עושה חיים!
עבר הזמן, עברה השנה, העלו את המלך על כרכרה והשליכו אותו מהמלוכה, זה החוק, מלך רק לשנה!

בזמן זה עבר שם אדם אחר, פיקח יותר.
הומלך האדם והפך למלך החדש.
הבין הוא מהר את הלך הדברים וקרא אליו את כל שרי המדינה.
אמר לעוזרו האישי, מחוץ למדינה יש אי, אני רוצה שתקנה אותו ותרשום אותו על שמי.
לאחר מכן קרא אליו המלך את כל שרי המדינה.
את שר האוצר שאל, כמה כסף יש במדינה?
את שר החקלאות שאל, כמה מזון יש במדינה?
קיבל תשובות ואמר לשני השרים, את הכסף והמזון אני רוצה שתעבירו לאי החדש.
מייד נענה בקריאות "כן אדוננו המלך" ודבריו בוצעו.
אחר כך קרא אליו את הנגנים וציווה אותם לעבור לאי יחד עם כלי הנגינה שלהם והזמרים.
כשסיים להעביר כל מה שרצה ראה שנותרו לו עוד 3 חודשים על כס המלכות, לכן ישב והמתין.
כעבור 3 חודשים זרקו גם אותו מכס המלוכה, אבל הוא היה מבסוט, הוא מסודר לתמיד, יש לו את האי.

למה דומה הדבר?
האדם הראשון הוא זה שחיי רק למען חיי העולם הזה, לא מבין שכאשר יעבור זמנו בעולם הזה הוא יושלך ויישאר חסר כל בעולם הבא (או גרוע יותר חס וחלילה).
האדם השני הוא זה שפועל בעולם הזה למען חיי העולם הבא, דואג להעביר מצוות לעולם הבא ויודע שאין לו מה לדאוג, גם בעולם הבא הוא מסודר.

אז מי אתם?

שעות זמניות ביהדות משפיעות על מספר דברים, בינהם זמן קריאת שמע וצורת קריאת שמע שעל המיטה.
בפוסט זה אנסה להסביר מעט על שעות זמניות.

על פי ההלכה, השעות אינן שעות היום הרגילות אלא שעות זמניות.
על מנת לחשב שעות זמניות מחשבים את הזמן בין זריחת השמש לשקיעת השמש, את הזמן הזה מחלקים ל12, הערך שיוצא הוא ערך הזמן של שעה זמנית.
בחורף יוצא ששעה זמנית היא קצרה יותר (היות והשמש שוקעת מוקדם) ובקיץ שעה זמנית היא ארוכה יותר (כלומר יותר מ60 דקות).

את שעות הזריחה והשקיעה ניתן למצוא באתר הזה.

כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא, כך כתוב בקהלת (ז/20).
למה בחרתי לפתוח פוסט זה דווקא בפסוק הנ"ל?
ברצוני להדגיש, לא חשוב עד כמה אדם צדיק, כולם חוטאים וטועים, אפילו משה רבנו ודוד המלך.

בדברים אלו אני רוצה להתחיל את הפוסט שלי בנושא התשובה - חסד ד'.
ד' יתברך מאפשר לכל אדם המתחרט חרטה אמיתית על מעשיו לקבל מחילה על חטאים שבין אדם למקום (בין אדם לבורא, על חטאים שבין אדם לחברו ארחיב בעזרת ה' בפוסט אחר).

השלבים של חזרה בתשובה הם שלושה עיקריים (פירוט תוכלו למצוא בפוסט הלכות תשובה):

• עזיבת החטא - החוטא צריך להסיר את החטא ממחשבותיו ולקבל על עצמו שלא יחטא עוד בחטא זה.
• חרטה - על האדם להתחרט על חטאיו ולבין ולהרגיש כי לכל דבר יש גמול ומחיר.
• הוידוי - על האדם להתוודות על חטאיו במילים, להגיד חטאתי בX וY ואני מצטער ומתבייש במעשי ומקבל על עצמי לא לעשות זאת יותר.

"יש הקונה עולמו בשעה אחת ויש הקונה עולמו בשנים רבות"

גמרא (עבודה זרה י"ז ע"א): אמרו עליו על ר' אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך, ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: 'ונמקו כל צבא השמים' אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא

על מה מספר לנו?
מסופר על אדם (ר' אלעזר בן דורדיא) שהיה נכנע לתאוותיו וליצרו והקדיש את כל חייו לסיפוק היצר המיני.
מסופר שלא הייתה פרוצה אחת שאותו אדם לא היה איתה (אחת!!), כל חייו סבבו סביב היצר והתאווה.
יום אחד שמע שיש פרוצת צמרת אחת שעל מנת להגיע אליה עליו לשלם כסף רב ולעבור דרך ארוכה מאוד (7 נהרות), לא חשב פעמיים אלעזר בן דורדיא והלך אל הפרוצה, לא הכסף עניין אותו ולא הדרך הארוכה אלא רק סיפוק התאווה.
אחרי שהגיע על הפרוצה והחלו במעשה הפיחה (נפיחה) הפרוצה, אלעזר בן דורדיא ההמום שבצורה זו הסתיימה החוויה לה ציפה זמן כה רב.
לכרואה מדובר בחוויה זניחה, רק הפחה, אך לעומת זאת ר' אלעזר בן דורדיא התאכזב מאוד, הרי לכך הוא ציפה וזו הייתה פשגת שאיפותיו.
לאחר שהפיחה אומרת הפרוצה לאלעזר בן דורדיא שכמו שההפחה אינה חוזרת כך אין לו שום סיכוי לחזור בתשובה ושתשובתו לא תתקבל.
וממי שומע את זה אלעזר? מפרוצת צמרת!!
חישבו כמה לעג יש באמרה הזו של הפרוצה, אפילו היא מתעסקת בעניינים של תשובה ואלעזר לא!
הדבר הזה הכניס את אלעזר לשוק, הוא הבין שהוא צריך לחזור בתשובה אמיתית וכנה אך לא ידע איך!
הוא פנה אל ההרים ואלה לא עזרו לו, פנה אל השמיים והשמש והכוכבים וגם הם לא עזרו לא.
פה הגיע התפנית, ר' אעזר הבין כי רק הוא יכול לחזור בתשובה "אין הדבר תלוי אלא בי".
ומרוב חרטה וצער הוא הכניס ראשו בין ברכיו ובכה עד אשר יצאה נשמתו.
ברגע ההוא יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא", רבי!!
על אף חטאיו הרבים, התשובה האמיתית של ר' אלעזר הביאה למחילה על כל חטאיו, זוהי כוחה של תשובה.

אך החרטא של ר' אלעזר היא כמעט על טבעית, רוב האנשים אינם יכולים להביע חרטא כ"כ עמוקה ולכן עליהם לקנות את עולמם בשנים רבות ולא בשעה - והרי זוהי דרך התורה.