יהדות – כללי | שמע ישראל
דצמבר 09

הרצאתו של הרב זמיר כהן בנושא כח המחשבה.
הרצאה מרתקת ומחזקת – מומלץ לכל אחד לצפות על מנת לגלות את הכוחות החבויים בו.

 

צפייה מהנה

 

יוני 19

גולשים יקרים,

בפוסט זה אני מביא לכם את הסרט "שעת האפס 3" לצפייה ישירה.

סרט זה מחזק מאין כמוהו ומומלץ לצפייה לכולם.

 כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ על כפתור הPLAY ולצפות בסרט ישירות דרך האתר.

שעת האפס 3

אוקטובר 23

כל הפוסט הבא הוא ציטוט מספר הישר לרבי זרחיה מיוני :

" לבי לבי , הלא ידעת כי לא נבראתי כי אם לשוב לעפר. מיום היותך מדוע לא זכרת אחריתך ?
הלא תדע כי כל הימים אשר אתה חי על האדמה כצל עובר , וכמוץ יסוער מגורן, וכעשן מארובה ימיך חרוצים וחייך קצוצים.
וכל אשר יעבור עליך, יום או לילה, תחסר חלק מחלקי חייך . ובכל יום תקרב אל הקבר, ותעוף בלי אבר.
ומדוע לא זכרתני ? עפר אתה ולא ידעת כי מן האדמה נוצרת ? ועל מי בטחת כי מרדת ? ומדוע אתה נמהר, ולא תעבור אל לבך יום המר.
יום אשר תאבד עצתך ונסרחה חכמתך, יום ידבק לשונך לחכיך, יום ישאוך , על כתף יסבולך , ועל ארץ תחתית ישליכוך , ועל כל מעשה יחשבוך. וכאבק תדכה ואשך לא תכבה. יום תראה החשבון ערוך והספר פתוח, ומאזני משפט וכוס תרעלה ביד ה'. שם תמצה שמריה ותהמה נפשך בציריה. ומה תשיב על זדונותיך ? הלא אז תראה פרי מעלליך, ותמצא גמולך. ואילו תמות כמות הבהמה ולא תהיה עתיד לתת חשבון היה לך לשמוח במותך , אך תלך למר ממות, ולמקום אופל ארץ חושך וצלמות .
שם תיפול עליך אימה ותכסך כלימה , ולבושך גוש רימה . ויזורה על גופך גופרית , לבלתי השאיר לך שריד. הלא היום ההוא נורא ואיום, יום אשר אין לו פדיום. יום תמרור בבכיה תאניה ואניה. יום חרדה וצעקה, יום שואה ונאקה. יום מספד מר, יום תערוך אבל משמר מול משמר.
יום יחרה אף האל וקנאתו ונתכה כאש חמתו. יום ירבו המעצבים והמכאובים. יום יהמה כל איש ידיו על חלציו, יום יאבדו כל חפציו. יום תצא הנשמה , וישאר הגוף ככלי מלא בושה וכלימה. מושלך כאבן דומם.
ואתה בן אדם, על מי תנוס לעזרה ? או מי יהיה עליך סתרה ? הלא אז תאמר אוי לי , מה עשיתי ? מדוע דבר ה' בזיתי ? ואחרי שרירות ליבי פניתי. ובמה אתכסה? כי ערום אנוכי.
התקושש והתבושש והכלם מחטאותיך . ותן תורה לאלוהיך. בעוד נפשך בגופך, ובטרם יחשכו ככבי נשפך, שוב יום אחד לפני מיתתך.
החזק במוסר אל תרף נצרה , כי היא חייך . "

שבת שלום .

אוקטובר 19

במסכת בבא בתרא דף י' עמוד א' מובא מעשה עם טורנוסרופוס הרשע ששאל את ר' עקיבא שאם האלוקים שלכם אוהב עניים – אז מדוע אין הוא מפרנס אותם ? השיב לו ר' עקיבא : משום שבזכות הצדקה , שאנו נותנים להם נינצל מדינה של גהנם כמו שנאמר : "וצדקה תציל ממות" – הכוונה לדין גהנם .

אמר לו טורנוסרופוס : אדרבא : הצדקה תכניס אתכם עוד יותר לגהנם. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על עבדו, אסרו בבית האסורים וציווה שלא יתנו אוכל ומשקה לאותו אדם. לפתע הגיע אדם אחד והחל להאכיל את אותו הענוש , האם המלך לא יכעס על כך ? והרי היהודים נקראים עבדים שנאמר : "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא , כה', נה' ) .

ענה לו ר' עקיבא : משל למה הדבר דומה : למלך שכעס על בנו והכניסו לבית האסורים וציווה לא לתת לו מאכל ומשקה. לפתע בא אדם אחד והחל להאכיל ולהשקות את בן המלך, האם המלך לא יודה לו על כך כאשר ישמע זאת ? כי אחרי הכל הוא חס על בנו ואוהבו בכל מצב שהוא . והרי ישראל נקראים בניו של הקב"ה שנאמר : "בנים אתם לה' אלקיכם" ( דברים, יד', א' ). העני הוא הוא בן המלך והאם יש משהו שיותר ישמח את ריבונו של עולם יותר מהצלת בנו ?!

– מסופר שלרבי עקיבא נולדה בת מרחל אשתו ( בתו של כלבא שבוע ) ויום אחד החוזים בכוכבים אמרו לו שביום שבתך תכנס לחופה יכישנה נחש והיא תמות, והיה ר' עקיבא מצטער על כך מאוד.  

באותו היום שנכנסה בתו לחופה נטלה מחט גדולה מזהב שעשויה לתכשיט ונעצה אותה בכותל. בבוקר כשלקחה את המחט חזרה נגרר נחש מת אחריה. אמר לה אביה (ר' עקיבא) : " איזה מצוה עשית שבזכותה ניצלת מנחש זה ? " אמרה לו : " בערב החתונה הגיע עני ועמד על יד פתח האולם אך כל האנשים שהיו שם היו טרודים בסעודת המצוה ואף אחד לא התייחס אליו. אז נטלתי את מנת האוכל שלי ונתתי לו אותה ". אמר לה אביה : "מצוה גדולה עשית". לאחר מכן יצא רבי עקיבא ודרש " וצדקה תציל ממות " (משלי , י ', ב' ) – ולא רק שצדקה תציל ממיתה משונה אלא אפילו מהמיתה עצמה . ( מסכת שבת ,דף קנו' , עמוד א' ) . -( נלקח מהספר "מעשי אבות" על מסכת אבות שכתב הרב דוד חדד שליט"א  ).

אוקטובר 15

ברצוני לכתוב כאן את מה שרשם הרמב"ם ( ר' משה בן מימון ) בספרו "מורה נבוכים", חלק ראשון, פרק ב' .

רושם הרמב"ם שאדם אחד הקשה עליו את הקושיה הבאה : מפשוטו של מקרא נראה שהכוונה הייתה שהאדם יהיה כשאר בעלי החיים ללא שכל וללא מחשבה ולא יבחין בין טוב לרע. וכאשר הוא המרה את פי האל (חטא האדם הראשון,חווה והנחש) גרם לו החטא להבחין בין הטוב והרע ולקבל את השלמות הכי גדולה שיש לאדם כביכול, איך זה ייתכן שהעונש הוא בעצם שכר ?

עונה הרמב"ם : "בדוק בישוב הדעת והתבונן" – הרי אין הדבר כמו שחשבת ברעיון שצץ בראשונה אלא כך :
השכל, שאותו השפיע הקב"ה על האדם והיא שלמותו האחרונה היה לאדם קודם החטא. ולכן נאמר עליו שהוא ב"צלם אלוקים ודמותו" (ראה פרק א' שם). ולכן גם פנה אליו הקב"ה בדיבור וציווה עליו לא לאכול מעץ הדעת ולאכול מהאחרים ואת החיות האחרות לא ציווה כי אין להם שכל. והשכל של האדם לפני החטא היה שלם וגמור.

לפני החטא האדם היה במצבו השלם והגמור ולכן נאמר על אודותיו : "ותחסרהו מעט מאלוהים" (תהילים ח, ו' ), הוא לא עסק בטוב ורע ( המפורסמות ) הוא לא השיג אפילו את המפורסם שבמפורסמות – חשיפת הערוה, דבר זה לא היה מגונה בעיניו. האדם הראשון לפני החטא היה במצב של אמת ושקר (נכון או לא נכון ). אך לאחר שהמרה את פי האל ונטה לעבר תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים , כפי שאמר : "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" ( בראשית ג', ו' ) , נענש בכך שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית של אמת ושקר והוא התחיל להבחין ולעסוק בדעות ולא באמת ובשקר. האדם נשתקע בציון הדברים כמגונים או כ-יפים. אותה שעה ידע את ערכו של מה שאבד לו ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיע , לכן נאמר : "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע" (בראשית ג' ,ה' ) ולא נאמר : "יודעי שקר ואמת" או "משיגי שקר ואמת" .

לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, יש רק שקר ואמת !

"לכן גם נאמר " ותפקחנה עיני שנייהם וידעו כי ערומים הם" (בראשית ג', ז') נאמר "וידעו" ולא "ויראו" כי הם ראו גם לפני זה ,אבל עכשיו דרגתם ירדה והם החלו לראות טוב ורע והאמת והשקר נעלם מהם. 

גם רואים פה איך הקב"ה העניש את האדם הראשון מידה כנגד מידה שכן הותר לאדם ליהנות מן המנוחה ,השלוה והמעדנים וכאשר נתאווה והלך אחר הנאותיו ודמיונתיו, כמו שנאמר ואכל מה שנאסר עליו לאכלו , מנע אותו הקב"ה מן הכל עד שנאלץ לאכול את הפחותים שבמאכלים, אשר קודם לכן לא היו לו למזון כלל וגם זה לאחר עמל ויגיעה : "בזעת אפך תאכל לחם" ,"וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבוד את האדמה " וכו'. האדם השווה לבהמות במזונותיו וברוב מצביו, כמו שאמר : "ואכלת את עשב השדה" .

"השבח לבעל הרצון אשר תכליתו וחכמתו לא יושגו" .

מתוך פירושו של מיכאל שוורץ ל"מורה נבוכים" וגם עם קצת הסברים שלי ולכן אין לראות במאמר זה כאילו כתבו הרמב"ם ואם ימצאו טעויות בו כמובן שזה טעות שלי (הכותב של הפוסט) ולא של הנ"ל חלילה .  

אוקטובר 03

מעשה ביהודי סוחר שנסע בעגלה לפרנסתו, ובהיותו בדרך, השמים התקדרו בעבים, וירד שלג כבד, והאיש התבלבל וטעה בדרך, כי המסלה כוסתה בשלג, ולא הצליח למצוא פתרון עד שעה מאוחרת בלילה.
הרגיש היהודי בעצמו שהוא הולך וקופא, החליט לעזוב את העגלה, והלך וצעד ברגל במשך שעה, עד ראותו אור נוצץ, והגיע לשם כל עוד נפשו בו. בית זה היה ביתו של הרב שישב ולמד, והאח בוערת לפניו.
כשדפק היהודי על דלתותיו, מיהר הרב לקום, הסיר מעליו את הבגדים הרטובים מן הגשמים והשלג, ונתן לו בגדים חמים, ומשקה חם, והשיב את רוחו, והגיש לפניו ארוחת ערב, וישכב וירדם מרוב עמל ותלאה.
בקומו בבוקר, שאל היהודי את הרב, אדוני הרב, אתה רואה כמה צער יש לי וכמה קשה לי להביא פרנסה הבייתה, מה עם העולם הבא שלי, לפחות האם יש לי עולם הבא? אמר לו הרב, אם העולם הזה שהוא רק כפרוזדור לפני עולם הבא שהוא פלטרין של מלכים ומהות האדם, אפילו אותו אתה משיג בקושי עם כל העמל הרב שאתה משקיע למענו, קל וחומר לעולם הבא, שאם לא יעמול אדם בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת, וכי העולם הבא הפקר הוא? עליך לעמול לקנות תורה ומצות, ואז תקנה לך עולם הבא.
וכמו שאמרו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי עולם הבא.

ספר פניני יוסף

ספטמבר 25

מהות הפרוזבול – בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים.

כתיבת פרוזבול

מהו "פרוזבול"? בסוף שנת השמיטה (כלומר ביום שני קודם כניסת ראש השנה), מצוה התורה כי כל החובות הקיימים בין איש לחבירו נשמטים, ואין המלוה רשאי לתבוע את חובו מהלוה.
כדי שבכל זאת יוכל אדם לגבות את חובותיו מכל החייבים לו, כותבים פרוזבול, שהוא שטר הגורם לכך שאין החובות נשמטים. (היום מצות שמיטת כספים אינה נוהגת אלא מתקנת חכמים, ואף על פי כן צריך לעשות פרוזבול).
לכל המעוניין בכתיבת פרוזבול קודם סיום שנת השמיטה, ניתן להרשם באתר.
המעוניין ירשום את שמו, ובזה הוא מייפה את כחם של רבני האתר לכתוב לו פרוזבול (ניתן לרשום את שמכם בתגובות).

 האפשרות להרשם לפרוזבול דרך האתר הסתיימה, שנה טובה!

ספטמבר 25

מעשה ברב גדול אחד שנפלו לו תפלין יקרות בירושה מאביו הגדול, חסידים עשירים רצו לקנותם בכסף מלא, והוא למרות מצבו הכלכלי הקשה והדחוק, לא רצה לשמוע ולא חשב על מכירת התפילין.
אשתו הרבנית הפצירה בו שימכור התפלין לצורך פרנסתם, כי היו לו תפלין אחרות להתפלל בהן, אך הוא עמד על דעתו וסירב למוכרן.
שנה אחת לא היו אתרוגים בנמצא, והגיע פרוס חג הסוכות, והנה איש בא ובידו אתרוג יפה ומהודר מאד, ודרש בעדו סכום גדול, אז נאלץ רבי יחיאל מיכל למכור התפלין של אביו, בסכום נכבד, וקנה את האתרוג בשמחה רבה.
כשנודע הדבר לאשתו כעסה עליו מאד ואמרה לו, כשכל המשפחה רעבים ללחם לא הסכמת למכור את התפילין, עתה בשביל אתרוג מכרת את התפלין היקרות? ברוב כעסה לקחה את האתרוג ובחמת זעם נשכה אותו במקום הפיטם, ונפסל.
הרב לא הוציא הגה מפיו, ואפילו סימן של כעס וקפידה לא הראה, רק אמר לפני המקום (הקב"ה), רבונו של עולם, תפלין מהודרות כבר אין לי, ואתרוג כשר גם כן אין לי, הריני מקבל את גזירתך באהבה, לידי כעס לא אבוא, ואת שלום הבית לא אפר.
בליל חג הסוכות נראה אליו אביו הצדיק בחלום, וגילה לו, שהמעשה האחרון שכבש את יצרו ולא הקפיד, עשה רושם כביר בשמים, ומכאן ולהבא יושפע עליו שפע רב בפרנסה טובה, ולא יחסר לו כל טוב.

ספר פניני יוסף

ספטמבר 24

בנוהג שבעולם, אדם שנתבע לדין, דואג לפני כן לעורך דין שייצג אותו לפני השופט, ומשתדל בכל האמצעים האפשריים לזכות את עצמו מלפני זמן המשפט, ואם יהיה עורך הדין ממולח ומתוחכם, יוכל להוציא אותו זכאי בדינו, גם אם בפועל עשה את העבירה המיוחסת לו.
אך כל זה בעולם הזה, אך בבית דין של מעלה, אין משוא פנים ולא מקח שוחד, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ואילולא תורה ומצות ומעשים טובים אין ביכלתו לעמוד בדין.

מעשה בעורך דין ממולח, אשר שמו יצא לפניו בפקחותו ומומחיותו, והנה נזדמן לו לייצג רוצח שיצא דינו בבית המשפט למאסר עולם, וכעת ערער בבית המשפט לערעורים על פסק הדין, נטל עורך הדין את התיק לידיו, ועבר עליו בעיון נמרץ, ולאחר כמה ימים הזמין תאריך בבית המשפט לצורך הגשת הערעור.
בהגיע תאריך הדיון, התחיל עורך הדין להרצות את טענותיו לפני השופטים, בטוב טעם ודעת, במשך כשעתיים תמימות, מקשה על העדים מכאן ומשם, סותר דבריהם מניה וביה, ומוכיח חולשת הראיות. לאחר כשעתיים נתעייפו השופטים, והכריזו על הפסקה של כרבע שעה, לאחר מכן יחזרו לאולם המשפט לשמוע את המשך טענותיו של עורך הדין.

לכשיצאו מן האולם, פנה עורך הדין אל מרשו, ושאל אותו, האם נתרשמת מהטענות והפירכות שהרצתי בפני השופטים? האמן לי – ענה לו הרוצח – שכל כך היית משכנע בדבריך, עד כי אני בעצמי מטיל ספק האם באמת רצחתי את אותו אדם…

כל זה יתכן בעולם הזה, שהשופטים – בשר ודם הם, ויכולים לבא לכלל טעות, אבל בעולם הבא, אין דבר נסתר מעיני כבודו, ומי יוכל לטעון ביום המשפט לא עשיתי דבר פלוני, הרי בשמים יראו לו מעשה העבירה מול פניו, ולא יוכל להכחיש.

מתוך ספר פניני יוסף.

ספטמבר 24

מי שקרא את הפוסט שמדבר על מהות המוסר כנראה כבר יודע שהמוסר ביהדות הוא דבר מאוד חשוב שבלעדיו ההתקדמות במעלות התורה היא כמעט ובלתי אפשרית.

-משום כך החלטנו באתר לרחיב את הדיבור בעניין המוסר ולהביא קטעי מוסר חשובים מהספרים השונים.

את הפוסט הנוכחי נפתח עם הספר הידוע והמפורסם של הרמח"ל – מסילת ישרים ונתעסק עם חובת האדם בעולמו (פרק א').
שמו המלא של הרמח"ל הוא רבי משה חיים לוצאטו וספרו מסילת ישרים הוא אחד מספרי המוסר היותר ידועים שקיימים ונכתוב חלק קטן  מההקדמה לספר : "אמר המחבר : החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פירסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשיכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת…..התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע, וישים אל ליבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. "

ונתחיל בעניין הראשון שנידון בספר והוא באור כלל חובת האדם בעולמו :

באור כלל חובת האדם בעולמו :
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה (השלמה) הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו " .
אומר לנו הרמח"ל שהאדם לפני שהוא מתחיל לפעול בחייו חייב להבין מה היא מטרתו בחיים ולכוון את כל פעולותיו למען המטרה הזאת.
המטרה היא מה שאמרו לנו חז"ל : שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא שנברא לשם כך אך הדרך בכדי להגיע אל מחוז חפצנו הוא העולם הזה.
האמצעים שבעזרתם האדם מגיע אל התכלית לעיל הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. וכמובן שמקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. ולכן האדם הונח קודם כל בעולם הזה. "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

וכשתעמיק עוד בדבר, תראה כי השלמות האמיתית היא רק הדבקות בו יתברך והוא מה שאמר דוד המלך : "ואני קרבת אלוהים לי טוב" (תהילים, עג', כח'). כי רק זהו הטוב וכל שאר הטוב שאתה יכול לחשוב אליו אינו אלא "הבל ושווא נתעה". ובשביל להגיע לשלמות הזאת על האדם לעמול תחילה במעשים שתולדותם זה הדבקות בבורא והם המצוות.

אך הקב"ה שם את האדם במקום שמרחיק את האדם מהבורא ע"י התאוות החומריות שאם האדם ימשך אחריהן הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. והנה נמצא, שהאדם נמצא ממש בתוך מלחמה. ושכל ענייני העולם הזה (טובים או רעים) הם נסיונות לאדם. אך אם ינצח האדם במלחמה הזאת הוא יהיה האדם השלם ויזכה לידבק בבורא. "וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו- כן ישיגהו וישמח בו".

ממשיך הרמח"ל ואומר שאם נעמיק עוד בעניין נראה שכל העולם נברא לשימוש האדם והאדם על פי פעולותיו יכול לקלקל את העולם ומצד שני לגרום לעולם להתעלות. וההיגיון הוא פשוט כי מטרת העולם לשמש את האדם ומטרת האדם היא להתקרב לבורא נמצא שאם האדם לא מקיים את מטרתו הוא גורם לעולם לא לקיים את מטרתו ומקלקלו בכך.

"כללו של דבר: מצב האדם בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו".

וגם אם תסתכל בעולם הזה תבין שלא יתכן שתכלית האדם היא בשביל זה העולם. "כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? "
ימינו כצל עובר, וגם הם רובם בצער ומכאובים וטרדות ולבסוף- המוות. נרחיב : אדם שם לב שרוב חייו וחיי הסובבים אותו הם בעיקר צער וטרדות : אם בחולי הגוף, מחסור בפרנסה שמביא לעומס חובות, עושר שהלא מרבה נכסים מרבה דאגה, הקנאה באחר, השעמום, התאווה בדיוק לדבר שאין לך, פחד אודות העתיד, פחד מהמצב המדיני, תאוות הכבוד (פגעו בי, עשו לי ) , צער גידול בנים, ימי זקנה שבהם אדם מרגיש שהוא נעשה טפל וחסר תועלת ולבסוף הוא נדחה לקרן זווית, ואח"כ בזקנותו לרוב הוא עוסק ברפואים וברפואות, ולבסוף המוות.
האם באמת חיי האדם הם לחיים של שמחה ועצב, צער ועונג, עליות ומורדות, אך רובם זה לצער ולכאב לב. מה זה ועל מה זה ?
"אחד מיני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית" וגם אותו אחד מאלף בסוף עובר מן העולם וגם הוא מרגיש חסר רוב ימי חייו בדבר אשר הוא אינו מבין מהו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". וזה פשוט שאת המשהו החסר אי אפשר למלא בעזרת העולם הזה כי אותו חיסרון הוא חסרון הנשמה אשר צמאה וזועקת לחזור למקומה הטבעי וכמובן שענייני העולם הזה לא יספקו אותה כי היא מן העליונים.

ועכשיו אנו מבינים מיד עד כמה מצבנו חמור ללא מצוות ואם לא נדקדק בהן. כי הם היחידות שמביאות אותנו לשלימות האמיתית. "וכפי כח האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו, וכפי כח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם…". הכוונה היא שעד כמה שנשקיע במצוות ונדקדק שהן ולא נפתשר ולא נתבייש ונלך עד הסוף עם הרצון של הבורא כך התכלית שנגיע אליה תהיה יותר מושלמת.

נמצא : עיקר מציאות האגם בעולם הזההוא לקקים מצוות (מצוות עש ולהישמר מהלא תעשה), עבודה (חסידות-לפנים משרות הדין וזה נובע מהאהבה לבורא), עמידה בניסיון (הן בנוגע לקיום מצוות והן בהתייחסות נכונה לכל המצבים שהעולם מזמן לאדם).

הנאות העולם אין ראוי שיהיו לאדם אלא לעזר ולסיוע בלבד, כדי שיהיה לאדם נחת רוח וישוב הדעת למען יוכל לפנות ליבו אל העבודה המוטלת עליו. וידע האדם שכל פעולה מהקטנה ביותר עד לגדולה ביותר צריכה להיות מכוונת אל התכלית שהיא להתקרב לבורא יתברך שמו ולשבור את כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו.
כל מה שיוכל לחשוב האדם שהוא אמצעי לקירבה הזאת- שירדוף אחריו ויאחוז בו ולא ירפה וכל מה שיכול אדם לחשוב שהוא מניעה מהקירבה הזאת יברח ממנו בכורח מן האש!

לאחר שהרמח"ל ביאר לאדם מה היא החובה שלו בעולמו הוא מתחיל לבאר את ההתקדמות של האדם לעבר העבודה האמיתית ומסדר את ספרו על פי ברייתא של רבי פנחס בן יאיר : תורה מביאה לידי זהירות, זהירות לזריזות, זריזות לנקיות, נקיות לפרישות, פרישות לטהרה, טהרה לחסידות, חסידות לענוה, ענוה ליראת חטא, יראת חטא לקדושה. בעז"ה נרחיב על מידות אלה בפוסטים הבאים הקשורים לנושא.
(בכתיבת פוסט זה נעזרתי בספר מסילת ישרים עצמו ובביאור שלו עפ"י ר' אליהו רוט בספרו מסילת ישרים המבואר).

המשך שבוע טוב ושנזכה כולנו להיכתב בספרם של צדיקים !